"חזרתי מבי"ס כמו בכל יום רגיל, פתאום ילד גבוה נעמד מולי. היה
לו שיער שחור ופצע פתוח על הצוואר. הוא חסם לי את הדרך ואמר:
"אתה לא ממשיך בלי לנצח אותי!"
הוא התכוון לבעוט בי בכל כוחו, אך אני תפסתי לו את הרגל והוא
נפל. הוא לא השתהה על הרצפה, ומיד קם והתחיל להכות בי
באגרופים. תפסתי את ידו והפלתי אותו שוב על הרצפה. ירד לו דם
מהפנים. ריחמתי עליו.
"תלמד לא להתעסק עם אנשים ברחוב! תלך מכות עם החברים שלך!"
אמרתי לו בעצבנות.
"אני מצטער" הוא אמר בקול חנוק "לא רציתי להרביץ לך, אבל הייתי
חייב להרביץ לך כדי להציל את עצמי!" הוא אמר בזמן שהוא קם
באטיות. "הצלקת שהייתה לי על הצוואר עברה אליך". כשהוא קם
ראיתי את הצוואר שלו, ולא היתה בו את הצלקת. "זה סוג של קללה.
היא נקראת 'צלקת רצחנית'. היא אומרת שאתה תמות אם לא תעביר
אותה למישהו אחר." אמר ונעמד על רגליו.
"איך מעבירים אותה למישהו אחר?" שאלתי
"לא הבנת? הולכים מכות עם מישהו, אם הפסדת הצלקת עוברת אליו."
אמר ברוגז והתחיל לרוץ. הוא ברח, ואני לא הבנתי למה.
ואז הבנתי, הוא העביר אליי את הצלקת! לא יכול להיות שזה אמיתי.
רצתי הביתה לראות אם זה נכון. לא היה לי כוח לחכות למעלית, אז
עליתי עד קומה שביעית במדרגות. מיד נכנסתי לשרותים והבטתי
במראה. הצלקת היתה שם, גדולה ומגעילה. ניסיתי לשטוף אותה במים
ובסבון, אבל כלום לא קרה אפילו הצבע לא דהה, ולא כאב לי.
אני הולך למות? אני באמת הולך למות? שאלתי את עצמי. אז כדי
להציל את חיי אני חייב להעביר את הקללה למישהו אחר?
ירדתי לרחוב, וניסיתי לנחש מי מבין האנשים ברחוב יוכל לנצח
אותי. התקרבתי לבחור אחד, ורציתי להגיד לו 'בוא תלחם נגדי',
אבל לא יכולתי להעביר את הקללה למישהו אחר. לא רציתי שגם הוא
ירגיש כמו שאני הרגשתי שחיי עומדים להסתיים. ריחמתי עליו, ולכן
לא רציתי להעביר לו את הקללה.
ואז ידעתי, אני לא אוכל להעביר את הקללה לאף אחד. העדפתי למות
מאשר להעביר את הצלקת למישהו אחר. לא אני אהיה זה שיגרום לאותו
אחד, שלא מצא אף אחד שינצח אותו, למות.
אסור לי להמשיך את השרשרת הזאת! אסור לי להפסיד לאף אחד ואסור
לי ללכת מכות. מאותו היום ואילך יש לי צלקת בצוואר" סיפר איש
זקן שישב על הספה. על ירכיו ישבה ילדה כבת עשר.
"סבא, הסיפור הזה אמיתי?" שאלה הילדה.
"אני מאמין שזה אמיתי. הצלקת אמיתית, היא נשארה איתי לאורך כל
חיי." הוא הצביע בידו המקומטת על הצלקת בצווארו.
"אבל סבא, איך זה שאתה עדין חי?" שאלה בתמימות חסרת בושה.
"הקללה של 'הצלקת הרצחנית' אומרת שאני אמות, אבל כל בני האדם
מתים בסופו של דבר. הקללה לא משנה את תאריך המוות של האדם. היא
רק אומרת לו שהוא ימות, והוא ימות. אני לא ברחתי מגורלי,
וגיליתי את האמת על 'הצלקת הרצחנית'".