"אם יש לך הרבה זמן פנוי תפתח תחביב, כמו רכיבת סוסים או
אלכוהוליזם"

"אני אומר לך, אם היו לי גמד נכה וחמור הייתי יכול לעשות את
זה".
הרמתי את הראש מהשולחן, כמעט מפיל את הבירה שלי בתהליך, ובהיתי
בו. שמתי לב איך כשאתה קצת שיכור, אתה לומד ליהנות מהדברים
הפשוטים בחיים. כמו הרמת ראש.
ד פשוט ישב שם, חותך עוד חתיכה מדממת מהסטייק שהוא הזמין בבר.
"ד, על מה אתה מדבר לכל הרוחות?" שאלתי.
"בנק," הוא אמר "אני מתערב איתך שהייתי יכול לשדוד בנק אם היו
לי גמד נכה וחמור."
בהיתי בו עוד כמה רגעים. לא הייתי במצב נפשי לדברים כאלו, אבל
עם ד אתה תמיד צריך להיות מוכן להכל.
אולי כדאי שאני אסביר קצת: ד הוא החבר הכי טוב שלי עוד ממתי
שהיינו ביסודי. הוא תמיד סבל (או נהנה, תלוי את מי שואלים)
מצירוף של חוסר סבלנות ודמיון מוגזם. בשלב יותר מאוחר הוא זוהה
כלוקה בתסמונת  A.D.D  עם סימני A.D.H.D אבל עד היום הוא מסרב
לקחת טיפול תרופתי לתסמונת בטענה שהוא "נגד סמים שישנו את
התודעה שלו". הוא בדרך כלל אומר את זה עם משקה ביד או כשהוא
מעשן משהו.
עד גיל 22 הוא עבר ממסגרת למסגרת במסלול הרגיל, מפיץ קסם אישי
וייחוד במקומות שהכי פחות אוהבים את זה, ואז, אחרי שחזר מטיול
במזרח, הוא התחיל לחיות לפי תובנה שהוא הגיע אליה.
"אתה יודע י", אני זוכר שהוא אמר לי בלילה אחרי שאספתי אותו
משדה התעופה, "חשבתי על זה הרבה, ונראה לי שהכל בחיים יהיה ממש
אחלה, אם אני אירה לעצמי בראש בגיל ארבעים".
הסתכלתי לו בעיניים. "הודו, אה?"
"לא, אני מתכוון לזה" הוא אמר "תחשוב על זה: אתה לא יכול לשתות
יותר מדי אלכוהול. למה? בגלל שתהיה חולה וטיפש כשתזדקן. אבל
זאת לא בעיה אם אתה יורה לעצמך בראש בגיל ארבעים.
"אתה לא יכול לאכול יותר מדי בשר אדום, אתה חייב ללמוד ולעבוד
קשה בשביל שיהיה לך כסף בפנסיה, אבל כל הדברים האלו הם באמת לא
בעיה, אם פשוט תירה לעצמך בראש בגיל ארבעים. זאת תוכנית
מושלמת".
"אתה אידיוט," אמרתי, "וחוץ מזה, למה ארבעים? למה לא ארבעים
וחמש או חמישים?"
"הו" הוא אמר, "אני זוכר שקראתי פעם בעיתון שאחרי גיל ארבעים
מומלץ לגבר לעשות בדיקת ערמונית שנתית", הוא הסתכל לי בעיניים
"אתה חושב שאלוהים יכול לתת רמז יותר טוב?"
אפילו עכשיו, שנים אחרי קשה לי להגיד כמה ד באמת מאמין בזה.
בכלל, מניסיון אישי נראה לי שאנשים מאמצים לעצמם אידיאלים
שיתאימו לאורח החיים שלהם, יותר משהם מנסים להתאים את עצמם
לאיזה שהוא סט של אידיאלים. מה שאני כן יודע זה שבשנים
האחרונות ד אוכל מה שהוא רוצה ושותה כמה שהוא רוצה, שזה די
הרבה. הוא מחזיק כמה עבודות זמניות שהוא נהנה מהן ומתי שיש לו
מספיק כסף הוא נוסע לחו"ל לטיולים ארוכים. הרבה אנשים מסתכלים
עליו מוזר, אבל בצורה מוזרה גם הרבה בנות נמשכות אליו.
אני זוכר ששאלתי את ד פעם מה הוא יעשה אם הוא יגיע לגיל ארבעים
ולא יהיה לו אומץ לירות בעצמו.
"אתה יודע", הוא חייך אליי "זה כבר לא יהיה ממש חשוב".
חזרה לאותו ערב.
"ד, למה שתרצה לשדוד בנק?" שאלתי.
הפעם הוא הניח את הסכין הרים את הראש ובהה בי. "בשביל הכסף
אולי?" הוא דיבר אלי כמו למפגר.
"הגיוני אני מניח, הגיוני" אמרתי, "אבל מה בדיוק תעשה עם גמד
נכה וחמור?"
"אוקיי, תדמיין את זה" הוא אמר, "צוהרי היום, אמצע השבוע. כולם
בבנק עובדים קשה, מתקתקים ניירות ומה שלא יהיה. הלקוחות
לחוצים, רוצים לחזור לעבודה או לשאר הסידורים שלהם. פתאום הדלת
נפתחת וגמד נכה, רכוב על חמור נכנס לבנק. דממה. כל הבנק בוהה
בהם. אז אני נכנס, יורה לשומר פעמיים בחזה ובורח עם הכסף
שלקחתי מהקופה. אני אתן עשרים אחוז לגמד וקצת חציר לחמור. איך
זה נשמע?"
נאנחתי והצמדתי את הראש בחזרה לשולחן. "זה בחיים לא יעבוד"
אמרתי, "הבנקים לא פתוחים בצהריים. אה, וחוץ מזה, זה רעיון
מפגר."
"אתה יודע מה הבעיה שלך בן אדם?" ד אמר, "חוסר הערכה לקצת
סגנון. אבל אל תדאג", הוא דחף עוד חתיכת בשר לפה, "אתווה'ד
תירא"
"מאיפה בכלל קיבלת רעיון כזה", שאלתי אותו.
"קרוב לוודאי שמהגמד שיושב מאחוריך על הבר" הוא ענה.
הרמתי את הראש והסתכלתי אחורה. מה אתם יודעים, הבחור הקטן בטח
התיישב שם כשלא שמתי לב.
"אבל הוא בכלל לא נכה" אמרתי.
"כל דבר בזמנו", הוא אמר "כל דבר בזמנו". הוא המשיך לאכול
מהסטייק, אבל כל כמה רגעים הוא זרק מבט לעבר הגמד. אחרי כמה
זמן נראה כאילו שהוא הגיע להחלטה, או שהוא היה פשוט שבע, והוא
התחיל לקום מהשולחן לעבר הגמד.
"מה אתה הולך לעשות", צחקתי "לשכנע אותו לשדוד איתך בנק?"
"אתה יודע," הוא אמר "אף אחד לא מנסה לשכנע מסמרים להיכנס לתוך
קירות. ולך תדע, אולי עם מספיק שכנועים הם יכנסו מעצמם. אבל אף
אחד לא מנסה את זה, כי הרבה יותר פשוט ומהיר לתת להם מכות בראש
עד שהם עושים את זה. מהניסיון שלי, מסמרים ואנשים לא כל כך
שונים." ובמילים אלו הוא קם מהשולחן וצעד לעבר הבר.
"ברמן," הוא צעק בקול שנשמע קצת יותר שיכור ממה שהוא היה באמת
"בירה לחבר הכי טוב שלי!" והוא סימן לעבר הגמד. הגמד ניראה קצת
חשדני בהתחלה, אבל שתי דקות אחר כך, עם בירה ביד, הגמד, ד
והברמן
באמת נראו כמו חברים טובים. לד הייתה השפעה כזאתי על אנשים.
הם צחקו ממשהו בטירוף ואז ד סובב את הפנים אלי, חייך וקרץ לי,
לפני שהוא הסתובב בחזרה וצחק מעוד משהו שהבחור הקטן אמר.
אתם יודעים, הייתי רוצה לקרוץ לו בחזרה ולצחוק. באמת שהייתי
רוצה. אולי גם הייתי עושה את זה, אם לא הייתי רואה אותו מחליק
את הסכין של הסטייק למכנסיים לפני שהוא קם מהשולחן.