אסנת אינציגר-אלון / שלהי הקיץ |
נושבות בי.
אוושות אילמות של
אהבה פראית,
כתות בשל,
מותירות בי גלי צחוק.
סוף קיץ הדור
מדווש גלגליו לעבר
הסתיו, עוקד אותי
מזיעה ומייחלת לעונה
הקרבה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|