הכל שקט שם בחוץ,
אני יודעת.
זה מה שאתם רואים,
זה מה שאני מראה.
אין לי כח להסביר,
לא לכם, ולא לי.
אין לי כח להתמודד,
לא אתכם, ולא איתי.
מעדיפה לחבוש מסכה
בינתיים.
מסכה שתסתיר
שתעלים
שלא תקרין
את הפחד, פחד, פחד...
מועקה מציפה אותי,
ספקות אכולים בתוך תוכי.
כבר לא יודעת איך משתלטים
על הפחד, פחד, פחד
שקיים בי. שרועש בי.
שונאת מצבים קיימים
שאין בידי לשנותם,
הלוואי ויכולתי להניח אותם
ולתת לי אותך ללא המחשבה
מה איתם.
מה איתך, מה איתי, מה איתנו
מה יהיה אחר כך.
מה יהיה אם כבר תהיה בתוכי
ואהיה אני בתוכך...
ואז תאלץ ללכת?

לא אוכל לשאת זאת.