אני פותח את הדלת
הכל שחור.
אני לא בטוח אם זה חושך,
או אולי עיניי מטעות אותי.
אני נכנס
יש רעשים,
צפצופים, שאגות, צעקות,
אני שומע חיוכים וחיבוקים
ושומע בכי ועצב
מרמור ושנאה.
הכל שחור.
אני לא בטוח,
אני מפחד
איפה המתג?
טירוף.
העיניים שלי נהיות אדומות. אני מרביץ
אני קופץ, אני בועט,
אני צורח
אני רץ ומסתובב ומכה הכל.
זה אתם.
זה אתם!
החיבוק ששמעתי קודם קורא לי.
אני רץ אליו,
"איפה אתה?"
הוא קרוב.
אני מחייך.
אני מתיישב על החושך מתחתיי,
אני מחייך ושמח.
האור לא נדלק
אבל אני יודע שזה בסדר,
אולי במנהרה הזאת אין אור.