מכונות השמדה שבנויות מרגשות, מחשבות ושאלות, אימפריה עצומה
שלא נראתה כמוהה... אדם!
ובכל זאת כל כך מעט בכדי לשבור אותה.
מילה.
לא צריך לעשות הרבה בשביל לנפץ לה את כל מה שהיא בנתה.
שלבים כאלה של חיים שבו אתה נמצא במן סוג של דיכאון, יאוש,
משבר אמונה אולי...
אבל מצד שני, תמיד יש את הצד השני: אושר, שמחה, רגשות
נפתחים...
שגם אותם אפשר לשבור במילה אחת!!!
אז מה אנחנו באמת?
כלום אולי??? אבל בעצם אפשר להחשיב את כלום לאלוהים... אז זה
אומר שאנחנו אלוהים?
אני לא מאמינה באלוהים!!!
והאם הקטע הזה של כל אחד שונה נחשב? גם אז אנחנו אלוהים?
אפשר לחלק אדם לגורמים למולקולות, מה זה אומר עלינו בעצם?
שאנחנו לא קיימים?
סאלבדור דאלי הגדול של כל הזמנים עשה זאת בעצמו וחילק בציוריו
המפורסמים את אשתו למולקולות, לגורמים... אין זה רמז לזה
שאנחנו לא קיימים!!!
פרויד עצמו בנה תיאוריה שמנפצת המון מייסודות האדם!
אז בעצם כל מה שצריך זה איזה גאון אחד שיעשה עלינו ציור, או
משוואה מתמטית, בכדי להוכיח את אין קיומינו?
יצורים פתטים אפשר לומר, מתחבאים במחשבות של עצמנו, והחלק האחר
שכבר חשף את עצמו לעולם, חשף את הידע הנרחב...
נמצא עכשיו בבית משוגעים!!!
אז מה נעשה בעצם במקום כל כך גדול, עם כל כך הרבה אנשים,
מחשבות, רעיונות, שאלות...
אנחנו לבד?
הפיקפוק והספק הזה בעצם קיומנו גורם לטירוף.
האם זה שווה לחיות?
כל כך הרבה שאלות...
ומה עם אלה שאומרים שהם רואים דברים, הם מרגישים...
גם אותם נשליך לבית המשוגעים?
כבר עדיף לשתוק!!!
למדתי את זה על בשרי, שותקת...
בני זונות!!!
פוגשים אנשים שלא מכירים, ומפתחים שיחה, שואלת שאלות ועונה
תשובות, ידע נרחב יש לה!
חושבת שם למעלה,"היי היא נחמדה, לקחה אותי טרמפ..."
מדברות ומביעות עניין, פורקות כל עול אחת לשניה, למרות חוסר
ההכרות הזאת, למרות חוסר הדעת על אותו אדם, אבל עדיין, אין את
ההרגשה הזאת של חדירה לפרטיות, מביעות תמיכה אחת לשניה, והנה
בלי ששמנו לב הגענו ליעד הרצוי... אומרות שלום ולא רואות אחת
את השניה יותר...
האם זה היה נכון לספר את כל זה? לפרוק כל עול?
אבל הרגשתי טוב אחר כך, שוב שם למעלה "היי כבר לא אכפת לי!
עדיין יש בעיה, אבל... כבר לא אכפת לי!!! זין על כולם!!!"
אז מה זה אומר בעצם?
שצריך לקחת טרמפים,
לדבר עם הזר? ואם זה ההוא מבית המשוגעים???
אבל בכל זאת עזר הזר!
מה כל זה אומר?
שווה להמשיך הלאה?
שווה לדבר ולהגיד?
ואחר כך יבוא ההוא שמבטל את כל זה, שובר לך את האמונה, משבר,
דיכאון, עצבים, צרחות...
האם זה שווה???
כולם משחקים אותה יפי נפש, מנסים להתחבב אחד על השני! נמאס
מזה!!!
עושים כאילו שהם מבינים, כאילו שאכפת למישהו באמת!!!
הרי אם כול אחד דואג לעצמו וכבר הגענו למסקנה הזאת עוד מראשית
הימים, אז למה לנסות להראות כאילו שאכפת לך, צבוע!!!
לא להסכים לדברי אחרים והעיקר להציג בפניי כולם את מה שאתה
חושב... בן זונה, בן זונה, בן זונה!!!
והרי אחרי הכול כולנו מולקולת שאפשר לחלק לגורמים...
אז למה לנסות? למה צריך את כל זה? אין זה בזבוז זמן אחד גדול?
כולנו בסוף מתים!!!
להמשיך הלאה, להגיע לכלום, בזבוז זמן אחד גדול!!!