זה מוזר לחזור לכתוב במקום אחרי שלא ביקרתי בו שנים.
התגעגעתי לשצף המילים שרץ על המקלדת
האצבעות שלי חוגגות ורצות מאות לאות... רק לא להפסיק אף פעם
ואין על מה לכתוב
אין על מה לכתוב כי השיגרה הורגת
השיגרה קוברת אותי בקבר כל כך עמוק של שעמום
וכל מה שאני רוצה זה רק לפרוץ החוצה
להושיט יד ולגעת באדמה הלחה של ארץ רחוקה.
ארץ בלי מחויבויות,
ארץ שבה אני זה אני,
אני בלי שם,
אני בלי כבוד,
אני בלי פוזה,
פשוט אני.
אני יכולה להחליט מי אני רוצה להיות היום
יותר חשוב מזה - אני יכולה לגלות מי אני.
איבדתי את עצמי לפני כמה זמן
אולי זה היה כשהפסקתי לכתוב
ולצייר
ולשיר
ובעצם לעשות כל דבר שאי פעם אהבתי...
האם יש דרך חזרה? |
