אני לא יודעת מה קורה לי.
אולי זה בגלל העובדה שאני יודעת שהוא בחיים לא יהיה שלי.
או שאולי זאת העובדה שיש לו את החיוך הכי מתוק בעולם.
אני לא יודעת מה עובר עליי,
הרבה זמן שלא הייתה לי כזאת הרגשה חזקה
ואמיתית
ועצובה.
מוצאת את עצמי בוכה בשקט על הפרקט הקר שבחדר
מכווצת באחת הפינות
עם דמעות זולגות על הלחיים.
יותר מדי שדים רעים
שמתעופפים מעלי
ולא נותנים לי מנוח.
וכשהרמתי את מבטי לשמיים
לחפש קרן אור של תקווה
ראיתי מעליי ענן אפור
שזז איתי לכל כיוון.
יותר מדי אנשים במחשבות
יותר מדי כאבי ראש.
והחיוך,
החיוך המבוייש הזה שלו
שגורם לי לרצות לתפוס את המבט שלו
שיסתכל לי עמוק אל תוך העינים
ויראה את עצמו בתוכן.
פרפורים
הלב מלא פרפורים.
ימינה
שמאלה
למעלה
למטה
הכל חסום כאן.
קיר זכוכית
ואתה נוגע בי מהצד השני שלו. |
