ממרחק של קצה השולחן
האם אתה מוכן
להביט בי

עולמות שלמים של שיחה
וריחוק
יוצרים בינינו כזה מין
ניתוק

אני רוצה לשבת לידך.

עיני מחפשות את עיניך
ומנסות לקרוא בגופך
בחלון השתקפות של פניך
כמה רגש, כמה תום.

ואחר כך תאמר שרצית לדבר
אחר כך תשתוק

ואחר כך אבער
כי זה לא מתחבר
המילים למעשים
המשפטים למחשבות

אז שב לך שם בקצה השולחן
אני אמשיך לבהות בצלחת
אסתובב לימין ולשמאל
מחייכת, צוחקת.

רק שולחן אמיתי בין שנינו
וחומת שקרים דמיונית
הכאב
שורף ומצמק לי את הלב.