שון:
חברתי משכבר הימים
בחורה נחמדה, חייכנית, נאה ואפילו אפשר לומר מושכת -
מחכה כנראה לרגע מיוחד וקסום בו נוכל "להתחבר" ו"להפסיק להיות
ילדים"... עם כל הכבוד שלה ואליה (ויש לי כבוד) אני גבר בריא
עם יצרים שמשתוללים כבר לא מעט זמן ואני חושב שהגיע הזמן אבל
היא? היא ב-שלה... מסרבת לשמוע וטוענת שאני צריך להתאפק בשבילה
אם אני אוהב אותה.. ואני אוהב אותה! אבל מה הקשר ללהתאפק
בשבילה אם אני אוהב אותה? כמה? עד גיל 31? אני לא מבין...
אני יודע שהיא צריכה להיות בשלה ומוכנה נפשית ופיסית (הרי לנו
הגברים יותר קל) אבל בכל - זאת, אני כבר מאבד את הסבלנות שלי
וחלילה לא רוצה בחורה אחרת אבל לצערי לפעמים קופצות לי כאלה
מחשבות... ואני חוזר ואומר : אני אוהב אותה ! אז למה זה קורה
לי?
האם זה קרה לכם? או ששמעתם על זה? מה אתם מציעים? אני מאוד
רוצה להמשיך איתה את הקשר ובלי שום בגידה או חצי בגידה...

דנה:
חברי משכבר הימים
בחור נחמד, חייכן, נאה ואפילו מושך
לא רוצה לחכות לרגע קסום בו "נתייחד" סוף סוף
ואילו אני טוענת שכדאי להמתין כדי שנהיה מוכנים וכשיגיע
הזמן..
אז היצרים משתוללים? אז מה? יש דברים אחרים... שמעתם את השיר
עם המילים : "מזל שאלוהים ברא את יד ימין..." למה היא עוד
נבראה עבור גברים? לעשות כביסה? לשטוף רצפה? לגהץ?
אני חושבת שכזוג מחליט יחד מתי לשכב זה יותר יפה ונעים וכשזה
חד צדדי זה יותר מלחיץ ולא מובן כי באמת, מה אעשה?
אני רוצה לעשות זאת כשאהיה שלמה עם עצמי ובטוחה בעצמי ולא סתם
מתשוקה אליו או רצון "להפסיק להיות ילדה".. חבל לי על בחורות
שמאבדות את הבתולים שלהן כי הם פזיזות או כי הגבר רצה או מסיבה
אחרת... המחשבות של האישה והגבר שונים מאוד זה מזה אני יודעת
אבל בכל זאת, איך ולמה הוא ממהר כ"כ? ואיך ולמה הוא לא מבין
אותי?

השכן: בוא'נה אלה.. צריך אטמי אוזניים בשביל הצעירים ממול...

השכנה: אתה מתכוון לדון קיחוטה ודנה?

השכן: בערך.. אני מתכוון לצעקות בסקס שלהם יותר...
איזה כיף להם.. למה גם אנחנו לא כאלה מותק?

השכנה: נו באמת.. זה כבר לא מתאים וחוצמיזה שזה לא צעקות מסקס
זה צעקות מחוסר סקס...

השכן: על מה את מדברת? אני שומע הנאה ועונג רב משניהם!

השכנה: אני דווקא שומעת תסכול וכעס רב משניהם!

השכן: מה את מבינה בזה?

השכנה: הו... סליחה אדוני הסקסולוג שמאוד מבין בדברים האלו

השכן: לרשותך... למה לא?

השכנה: כי אם היית מבין, לא היינו נמצאים במצב הזה שאנחנו
נמצאים בו וכל החיים שלנו היו יתר בריאים ויפים!

השכן: אז עכשיו אני אשם? לא מאמין.. תראו אותה

השכנה: אין פה מי שיראה אותי מלבדך ואני שונאת שאתה מדבר אליי
בגוף כזה!

השכן: עזבי אין לי כוח להתווכח איתך

השכנה: אז תתחיל לפעול!

השכן: יאללה תתפשטי עכשיו! נראה אותך...

השכנה: מה קרה לך? עכשיו? פה?

השכן: כן, למה לא?

השכנה: לא יודעת.. לא מתאים ואני עייפה..

השכן: מעניין.. פתאום עייפה אה? את רואה איך את?

השכנה: אז לך לדנה שתסדר לך ת'עיניינים!

השכן: אבל אמרת שהיא לא נותנת...

השכנה: בטח, למה שתתן למישהו כמוך?

השכן: אני לא מבין ממש... את צוחקת עליי?

השכנה: לא! אני רצינית לגמרי! למה שדנה, בחורה צעירה ויפה תלך
איתך או תסתכל לעברך כשיש לה גבר כמו דון?

השכן: שון!

השכנה: לא משנה, שון דון אותו דבר שניהם משהו משהו..

השכן: אז לכי לשון!

השכנה: למה לא? אני אלך

השכן: ביי

השכנה דופקת בדלת ממול, בביתם של דנה ושון אך מישהו אחר פותח
את הדלת ושואל : "כן, מה?" בעצבנות
השכנה מהרהרת ושואלת אם דנה או שון נמצאים
והוא אומר שלא, "הם יצאו לנופש" ואז היא שואלת: "אז מי אתה?"
והוא עונה: "לא חושב שזה עניינך גברתי אבל אני אבא של דנה ואני
עסוק כרגע אז שלום לך" והשאיר את השכנה שלנו פעורת פה עם דלת
סגורה שכתוב עליה בשלט עץ צבוע: "כאן גרים בכיף דנה ושון"
והיא חזרה לביתה, לבעלה, תוהה איפה והאם זה כיף...



(נכתב במאי 07)


מוקדש לאריאל ותודה לפרח שלי על העזרה ולכל הגברים שתרמו יד או
איבר אחר להשראה)