רצה עד שרגלי עוד רגע קורסות,
מתנשפת עד שאין כבר אוויר בריאות,
המחשבות נכנסות ויוצאות במהירות מסחררת,
עוברת שער ועוד שער ומפלסת לי אט אט את הדרך.
רואה אחד ועוד אחת על אופניים רכובים,
על סלע קטן נמתחת, הרוח מלטפת ברוך את הפנים.

נעשית אדומה.
בסחרור קל ממשיכה לרוץ.
בורחת ממשהו, הכיוון לא ברור.
לרגע חוששת מהשביל הלא מוכר,
מאיצה את צעדיי, מגבירה את המוזיקה,
מסתכלת לצדדים. רואה את המשפחות,
הילדים שמחים, קופצים.

עוצרת לרגע.
מנוחה קצרה זה מותר...
הלחץ השתחרר כבר.
אפשר לעבור אל המחר,
אפשר לא לשרוף גשרים,
ולכבות את השרפות,
דרך השקיעה ומבין העצים
את היופי אפשר לראות.

ממשיכה לרוץ---