בהתחלה הרגשתי כאב מאד גדול
סבל. התייסרות.
פגעת בי מאד והאשמתי רק את עצמי
כאילו אתה היית נשמה טהורה
אחר כך התחילו הגעגועים אליך
הלילות שבהן התפללתי שתהיה שוב לצידי
תחבק אותי תדבר איתי
רק להרגיש אותך שוב
וכשלא באת הגיע הכעס. השנאה.
איך זה יכול להיות שאתה לא רוצה להיות איתי
איך יכולת לעזוב ככה פתאום
ולמה אתה לא מוצא זמן להפגש איתי
למה אתה לא מאפשר לי להגיד לך מה אני מרגישה
לפרוק מעליי
אתה כל הזמן מתחמק
זה כל כך מתיש לרדוף אחריך
אני לא רוצה יותר
לפני כמה ימים ראיתי אותך
על הבמה. מופיע.
הסתכלתי עלייך.
לא הרגשתי כלום.
לא עצב. לא כאב. לא שמחה. לא כעס.
פשוט ריקנות.
ריקנות ענקית ומגעילה.
שאבת ממני כל רגש שהיה לי כלפיך אי פעם
היה לי עצוב שהרגשתי כך. שלא הרגשתי כלום.