האם המלחמות שלי עכשיו שוות את המאמץ
כי החלום שחייתי בו עד עכשיו מנופץ
אני נלחמת כל הזמן ובעיקר עם עצמי
נאבקת במחשבות, ברגשות בתוך תוכי
מנסה להבין דברים שמעולם לא חשבתי עליהם לפני
מקלה על עצמי הייתי ילדה קטנה הרי
אבל מי אני עכשיו, אני לא כזאת בטוחה
חושבת פעמיים על מי אני מסתכלת במראה
מי זאת שמסתכלת בעיני
מי זאת ומה היא רוצה מחיי
עכשיו אני ילדה גדולה כנראה
וקצת מפחדת ממה שיקרה
אני יותר בטוחה בעצמי והאגו יותר נפוח
אבל אני גם פגיעה בפנים ממש כמו נוצה ברוח
חיכיתי המון זמן להיות מי שאני עכשיו
אבל מאוד קשה להתמודד עם הרגש הזה, רגש מעורב
לעמוד מול כל העולם ולהגיד שאני באמת שלמה
ואז לשאול את עצמי בפנים, זה מה שאני באמת מרגישה
עדיין קיימים החששות הנוראים ההם
ולשפה רגילה מאוד קשה לי את זה לתרגם
בזמן הזה לפעמים אני מרגישה קצת שטחית
וביחד עם זאת על הכול אחראית
בסופו של דבר יודעת מי אני
אבל גם קצת מוזרה לעצמי
החיים מסובכים את זה כבר למדתי על בשרי הכואב
להתמודד עם זה באמת יכול הלב?
האם עכשיו אני עומדת על פסגת העולם?
או אולי יש לי עוד לאן לטפס לסוף המושלם?
לא יודעת באמת שאני לא יודעת
לא בטוחה וגם לא משוכנעת
אבל זורמת עם המים ומתנפצת עם הגלים
אמרו לי שהחיים תמיד מפתיעים
אז מחכה להפתעות ומוכנה לריגושים.