כל כך הרבה שנים עברו
וכמו הגשם שיורד
גם אותי לא רואים,
וממולי אין אף אחד, הם מפחדים,
להיפתח, לדבר על זה,
כמה שפחות להרגיש,
את הכאב.
אני רוצה רק להדגיש כמה מילים,
שלא נאמרות כשצריך,
את האמת,
שגועשת בי, בא מבפנים,
אל העולם שסגרו לנו,
תן לי לראות,
את הכבוד שגנבו לנו.
בלי שנרגיש.
אם לא נחתוך, לא נגמור את זה,
מה שיהיה, זה לא יזיז אותנו, זה רק מקרב ת'קנה,
ישר לתוך אימפריה שמתבוססת בדמה,
עכשיו אתה רוצה לבכות, אז בוא תגיד לי על מה?
כי כל דמעה שיורדת לי יש לה סיבה,
וכל אדם שכואב לו מחפש אהבה,
אם לא נמצא, לא נרגיש, לא נוכל להיות,
זאת לא בושה לבכות, במדינת הדמעות.