היא אמרה לי
"זה נורא עצוב מה אתה לא מבסוט"?
הבטתי לעברה
משם למחברת הפתוחה  
ושתקתי -
לא אמרתי מילה

אז היא ליטפה ונישקה
ולחשה שהכול השתנה
שהאושר כבר פה וזה יתבטא בכל נקודה ונקודה
ואחרי זה צללנו והתכסינו בלבן
הרוח פרטה לנו
ושרה שיר קטן
פתחנו עיניים לשמש מול הים

ואחרי זה יצא מתוכי עוד דבר
אבל הוא היה לא פה ולא שם
למרות שניסיתי ורציתי נורא
הרי השתכנעתי
הכל השתנה
אולי בעצם...

וכשבדקתי -
נולדה תקופת יובש ארוכה
לא יצא כלום
הכל קפא
זה הפשיר כשהלכת
פתאום הרבה צץ ועלה:  
אושר ושמחה מעורבים בדמעה.