היי :)
לפני הסיפור המלא (ויש סיפור) כמה פרטים על הציור עצמו:

- זה היה שיתוף פעולה הראשון מסוגו עם ב. אליס
(http://stage.co.il/Authors/BAlice)
אני בטוחה שרבים מכם מכירים ואוהבים אותה, הרי אין הרבה כשרונות כאלה בסביבה
בימינו, אבל אני פשוט חייבת להשתמש בהזדמנות הזאת כדי להגיד לה כמה אני אוהבת
אותה. נדיר לפגוש בחורה כמוך, באני...

- רוב הציור מצוייר מאפס, מלבד הרקע של השמיים והשעון שהם paintovers.
אף פעם לא השתמשתי בשיטה הזאת (לצייר מעל צילום קיים), אבל בגלל חוסר זמן לא
נשארה לי ברירה.

- כבר אמרתי פעם שאני מחביאה רמזים לתקופות בחיים שלי בציורים. זה סוג של
יומן. אז במקרה הזה השעון מראה את השעה של ההופעה. אם אי פעם אשכח...

- הציור צוייר בעקבות השיר Cruel של (מי אם לא) טורי איימוס. אני ובר בחרנו את
השיר ביחד, והעלנו כמה רעיונות לגבי המשמעויות של השיר. וזה מה שיצא...

- טורי קיבלה עותק מהציור עם הקדשה אישית ממני ומבר מאחורה, וחתמה על העותקים
שלנו. היא אהבה את הציור נורא (או שאולי סתם הייתה נחמדה, קשה לדעת), אז
המשימה הושלמה. :)
--------------

הסיפור (לא איכפת לי אם אף אחד לא יקרא את זה!)

כשהייתי בכיתה י' שמעתי בפעם הראשונה את טורי. בחדר חשוך ומעושן חברה שלי
השמיעה לי את Blood roses, והשיר הכה בכל נקודה רגישה שהייתה לי. אני לא יודעת
אם זה היה השיר הנכון בזמן הנכון, אבל מאותו רגע והלאה המוזיקה של האישה הזאת
ליוותה אותי למקומות חשוכים בתוכי והוציאה אותי חזרה לאור.

הרבה אומרים עליה שהיא הצילה את החיים שלהם, ושבלי המוזיקה שלה הם היו אנשים
שונים לגמרי. הייתי מתקשה להאמין להם אם לא הייתי מרגישה ככה גם. קשה להסביר
את זה, אבל אני מניחה שהיא משאירה את המילים בנקודת ציר. הם ניתנים לפירוש
אישי, אבל הם גם מספרים את הסיפורים שהיא רוצה שהם יספרו. תמונות שעשויות
מצלילים. אולי פה נעוץ היתד החד של הגאונות שלה.

אז טורי איימוס הייתה המוזה שלי, וכן, אולי מעט דרמטי, אבל גם האמא הרוחנית
שלי, במשך שנים. ועם הזמן גם הפכה לחד קרן שלי. היצור המיתולוגי הזה שלא
הצלחתי לתפוס. טסתי פעמיים לחו"ל בשבילה, ואיכשהו כל כוחות העולם פעלו יחד כדי
למנוע ממני לראות אותה בהופעה...

מיותר לציין שהתרגשתי מההופעה בארץ. מיותר לציין שרצתי כמו הרוח כשחברה שלי
אמרה לי בטלפון: "היא יוצאת עוד רבע שעה למעריצים, זוזי!" (תודה מיכל!!!).
מיותר לציין שרעדתי כשדיברתי איתה. מיותר לציין שלא נשמתי כשחיבקתי אותה.
מיותר לציין שאני לא זוכרת כלום מהשיחה. מיותר לציין שבכיתי קצת בהופעה. מיותר
לציין שזה חלום של שנים שהתגשם לאט לאט ואז בבת אחת. מיותר לציין...

אז הממ... זה לא היה לקוני בכלל, אני יודעת. אתם תסלחו לי, נכון? אין הרבה
דברים שמרגשים אותי ככה יותר. :)