מאירה תמיר / דיה צרה בשעתה |
מזליקה הקופאית הנחמדה דואגת לי
ומזמינה אותי לחודש ימים
להתגורר אצלה
ולא בצחוק מזליקה אומרת לי, ברצינות
ומבטיחה
שתוך חודש ימים היא משנה לי ת'צורה.
עשרה קילוגרם לפחות אני משמינה
"את משמינה עשרה קילוגרם לפחות" היא מבטיחה.
בינתיים כשאני נכנסת
היא צועקת בקול "אכלת? אכלת?"
"תראו אותה איזה שחיפית איזה רזה היא תהיה חולה
היא כבר התעלפה פעם
פעם היא כבר התעלפה
"היא לא אוכלת היא לא אוכלת שום דבר
אכלת ארוחת בוקר"?
היא צועקת בקול רם
ולקוחה אחת מעיפה אלי מבט
וצוחקת
"הלוואי עלי הלוואי עלי"
אני עוברת צוחקת וחושבת
עוד מעט חזון חלום העצמות היבשות הולך קורם עור וגידים
ושומנים
הולך מגושם ומתגשם.
מזליקה אומרת שיש רק בעיה אחת קטנה
אם אתגורר אצלה
מה יהיה? היא שואלת
בעלה אוהב אותן רזות רזות והיא מסמנת באצבע שלה המרקדת
איך נראית רזה.
אין בעיה אני אומרת לה
גם עשר קילו וגם קינוח בוגדן
על השולחן על השולחן
אני אשמין ואת תרזי מה'צרה'
אחר כך
הוא יאהב אותך כמו פעם
האצבע שלי מרקדת מתפתלת ככה רזה רזה.
אבל דיה 'צרה' בשעתה אני מתבדחת וצוחקת
דיה 'צרה' בשעתה...
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|