וכשהתחלנו, הכל היה יותר פשוט
את אומרת
נדמה שהמרחקים היו קצרים
ולא היה לנו צורך במילים
עם זה הזמן
אז מה אנחנו עושים כאן
לא שואל, לא יודע
בחוץ, משחקים הילדים בגינה
אז כשהתחלנו
היינו מביטים במראות
מפחדים לדמיין שאנחנו הופכים להיות
אלו, שחיכו לנו
על מפתן הדלת
אולי נחזור עם הזנב בין הרגליים
ואת אמרת אז
נמשיך עד שניפול
לעיתים, אני מביט בך
כאילו אנחנו עדיין שם
עומדים על הגשר
מפחדים שהוא יקרוס
מפחדים שלא נדע, מה יש בהמשך
ואת אומרת,
פעם בהתחלה, היה יותר פשוט
ובבית הקולנוע, שנטשנו פעם באמצע
מקרינים עדיין סרטים ישנים
הגיבורים שלך, האהבות שלי
האם את עוד זוכרת את המילים?
היינו יושבים כל הלילה, מדמיינים שזה אמיתי
וכשקמים בבוקר, הכל מסנוור
הגוף לא זז, נדמה שאי אפשר לא לרעוד מזה
לעיתים, את, בדיוק כמוני
מחפשת לראות, איפה אנחנו דומים
אל הקווים שמהם ביקשנו לצאת
את אומרת, שזה אף פעם לא פשוט
הייתי רוצה לומר לך, משהו אחר
לא יודע מה נשאר
לעיתים חוזרים אחורה
לראות אם משהו נשכח
את כמוני, חושבת שהזמן לעולם לא תם
זה רק אנחנו, שנשארים עומדים על הגשר
מפחדים, להביט למטה
בהתחלה הכל היה יותר פשוט
אני נזכר במה שאת אומרת
ואוסף את הספרים, חזרה אל המדף
מביט בך דרך המראה
חושב לעצמי
מה שלא אמרנו אז, עכשיו נדמה שאין צורך לומר
ואת אומרת, הכל היה פעם פשוט יותר
ואני חושב, שפעם לא היינו צריכים לומר את זה |