הם נספו.
לא יחזרו.
רוחות רפאים,
משותתות בין הקברים.
עצמות שבורות.
שלדים אבודים.
נשמה כאובה,
שעם פגיעת הכדור עזבה.
משאלה לאוכל,
של ילד חולה,
שעל אדמת גרמניה,
עט-עט זוחל...
ואמא שם שוכבת,
בתא ארור של גז.
ועל לחיה דמעה נותרת,
זה הדבר היחיד שעודנו זז...
והם מביטים,
מהצד צוחקים.
חיות פרא!
כלבים! כלבים! |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.