אני מביטה בקשתות
צבעות באפור
חלולות מאדם
מדעה בודדה
שובל של דם
שוקע בשולחן
משאיר כתם
בצבע ער
שעוני הולך
חוצה שעתי
ללכת לקום
חזרה לצאת
ולא תצא אחרי יותר
ולא אראה אותך יותר
כי זמנך עבר
את קצך ראיתי בצאתי ממני
בשובל רסיסים שבור
מליבי
בסף הכאב נזכרת.
ולא עוד אשמע
חתכיי בידי מדממים
בי מורידי
יורדים מכאב שפג
רק כרגע כשאני
קפצתי מכאב בבכי
לזרועות בדמי
להקלה הלוקה בחסר
את חטאיך חיטאתי. | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.