בנגינת  קלידים ענוגה, הרמונית
פינקפלוידית,
נשרכים חיי בשובל
ארוך
אכזב, פעפוע נעקר, נלהב אלי
אין, נעתר לכדי  
ביקוע
זול
של קליפה דקה,

גמגומית.  

או
עכשיו תבליח השירה, גברת סתיו צבועת
אפור,
מגפיה
קלגסים, אצבעותיה אינסופיות נוטפות  דם
הכרכומים, ציפורניה
נשלפות כהרף
קיר  
נסגרות לאט אבל
בטוח,
ננעלות כמלקחיים
עלי
צוואר.

קחי אותי עכשיו איתך קחי איתך את
הכל, את
האהבה הנכזבת את
הדם העורקים הלב, האונה
השמאלית על
הימנית, את  
ההיבריס על הנמסיס, קחי, כולי
שלך , קרוס עכשיו  
מרוח, על
פני
המרחב האינ
טר
סובייקטיבי.

"אז מה אתה מחפש?", "ספר לי על האישיות שלך", אני
אספר לך על
האישיות
שלי, אני
אסביר לך מה
אני
מחפש.

(כלבה)

אני רוצה להיות המיתר הראשון, הדק, הגבוה, הנפרט עלי
עין, הנמתח עד אין קץ על גיטרתו המהפנטת של
גילמור
אני רוצה לצרוח עכשיו,
לזרוח,

יהלום מטורף שכמותי.