הדברים הקטנים הופכים אותנו לגדולים, הסיטואציות מתגלשות
לתרכובת בעלת מספרים שגובלים באין סוף ומתחלקים בעצמם.
עובר תמונה תמונה באלבום, שצולמו במצלמה הישנה,
הרי אנחנו לא באמת משתנים במהלך השנים,
זה רק הנקודות שתופסות אותנו ומושכות אותנו בחבלים לכל עבר.
הפרצוף שהכי מושך אותנו גורם לנו לקרוע את העיתון לחתיכות
קטנות שמתוכן מבצבצת המילה
קנאה.
הרגעים היפים הם אלה שנחקקים בזכרון בפלאשים עמומים,
ציור של בית עם חלון ועץ ירוק ובלון שעף לו לאיטו לעבר השמיים
הכחולים...
ההיסטוריה באה עם השנים,
וגם טורקת את הדלת בבוא הזמן.
הבאס שגולש בבטן, מעכל את הפרי הקלוקל מהבוסתן הסמוך.
כל מה שנותר הוא לקער את השפתיים
ולשטוף עם מים את העקרונות.

יום יפה היום
הלא כן?
צאו וחפשו את עצמכם.