היא הלכה לבד, בודדה כל-כך עצובה כל-כך. מה היא חיפשה אף אחד
לא ידע, ככה היא. סיפרו חבריה ללימודים, זאת המציאות של דור
ושום דבר אחר! היא שקטה אף פעם לא מדברת, שערה השחור הארוך
מסתיר את פניה הלבנות-לבנות מידי, עינייה הכחולות נגלות מידי
פעם וגם במזל, היא אף פעם לא משתתפת לא עונה לא שואלת. היא
הייתה בדיחה הכיתה "למה הייתה?" אתם בטח תשאלו, כי זה לא כיף
להציק לאבן חסרת רגשות כמו דור, כל בוקר היא בבית ספר ב7:48
בדיוק לא דקה אחרי ולא דקה לפני שהיא יוצאת מהאוטו היקר הזה
מלווה בנהג שסוחב לה את התיק, ניגשת לספסל הקבוע שלה ומתיישבת
ושם היא בלי תזוזה עד 7:58,   10 דקות של שקט מחריד, ואז היא
קמה לאט לאט כאילו שזה דורש לה מאמץ רב קמה והולכת לכיתתה ט'1
הכיתה הנחשבת להכי מיסתורית בכל "רבר" בגללה, רבים רצו לדעת את
האמת על דור לדעת מה שינה את אותה דור השמחה והעליזה שהייתה שם
רק עד לפני שנתיים, מה שבר את ליבה של דור מאריס, אך לאף אחד
אין התשובה לשאלה אפילו מי שהיו חבריה הטובים אז לפני שנתיים
לא יודעים או שפשוט שותקים.ככה כל יום עד 2 היא יושבת בכיתה
בלי להגיב היא רושמת במחברת כל הנחוץ וב2 בדיוק נשמעת צפירה
מבחוץ, הצפירה של דור היא קמה ויוצאת נכנסת לאוטו שהביא אותה
בבוקר ונוסעת משם, זה נהיה רגיל כבר איש לא מתפלא איש לא שואל
"ולמה?" אתם חושבים, כי הם יודעים  כולם הרי כמו תמיד ניתקל
באותה השתיקה. השתיקה המחרידה "שתיקתה של דור"

אתם שואלים מי זאת דור? אז אני לא יודעת אבל הם תסתכלו טוב
מסביב אתם תמצאו את הדור שלכם, או שיותר נכון את השתיקה שלה.