דוד רמז / המבול |
את העוקצנות לבי החשוך סופג,
מחכה אני לזריחה הבאה
שאותי תעיר.
והעגמומיות מכריכה את עיני,
המחשבה לא עומדת עוד בתשוקה...
אשקע בחלום
אשר לעולם לא יתגשם,
ואקרא אל תוך הלילה -
שאתעורר, בחיים טובים יותר.
אחכה,
אחכה למבול,
אשר יציף את נפשי הריקה
אשר יגיע ויקחני,
לחיים אחרים
היכן שהוא...
אביט אל הרקיע הצוער,
אך אין כוכב שבשבילי בוער
אין אף אור עמום
שמרוע, מותיר אותי ערום,
ואצעק אל העולם,
עולם שונה אתבע,
אך אין הוא בא...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|