אתה המטאור שהבעיר את השמיים,
אהבתי אותך הרבה מעבר לסדינים.
במגע רך הצלחת
למולל אותי בין האצבעות,
לתלות את הפחדים על פנסי הניאון
עירומים, מעוררי
רחמים.

לילה אחד הדלקת לי עוגה בטעם תפוזים
וטפטפת גם כמה קסמים חפוזים.
חיוך ממוסגר
בטעם קצת מר
כלאת בין כתלי נייר עטיפה
בוהק ורך כקטיפה.

אתה קרן האור שמתערבלת לי בבטן,
אהבתי אותך הרבה מעבר ללילות.

נייר מקומט מכיל את כל האמת שלי,
בכיס חולצתך
אולי נח המפתח
למקום בו לבשנו את הדשא
אבל עכשיו
הקירות נופלים עלינו
כמו כוכבים.