כף רגלה היה מקושט בכתמי פטרת לבנה וציפורן חודרנית עבשה נקלעה
לבוהנה.

זה היה יומי השני במכון שיזף וגרוע מכך תחילת משמרת.

הגברת דחפה את רגלה לפניי בתחנונים למגע ולרוגע ואני בחיוך
עקום התחלתי לעסות את כף רגלה המלאה בכל טוב הארץ.

והנה בעודי מתאמצת לחשוב מחשבות יפות הרגל דברה אלי:
"תשמעי יש לך ידיים נהדרות אבל באתי בכדי שתוציאי לי הציפרון
הנדחפת ולטפל לי בכתמים הלבנים"
מה לכל הרוחות היא מצפה ממני חשבתי לעצמי.
"גברתי אינני עוסקת בקוסמטיקה רפואית אבל אשמח להפנות אותך
לחדר הצמוד, שם ישמחו למלוק... סליחה, להוציא לך את הציפורן
החודרנית ואת הכתמים הלבנים"
כל כך קיוותי שתקח את רגליה ותסור לחדר הצמוד, הקליניקה לרפואת
הרגל אם תרצו.
"מחח מחח" כחכה בגרונה "הבנתי את הקטע שלכם, אתם מצפים שאני
אשלם גם על עיסוי וגם על טיפול. מאמי לא נולדתי אתמול ולא עשו
אותי באצבע. חוצפה כזו"

לבושתי המשכתי לעסות את רגלה. מתאפקת לא להקיא, לקחתי כלי
הדומה בצורתו לאיזמל והתחלתי מנסה לעקור את שורש הציפורן. והנה
רק נגעתי בבשרה  ורגל קרושה נתנה צרחה.

שיט שיט, הבוהן שלה משפריצה דם לכל עבר, מה עושים מה עושים?
הבטתי לצדדים כמו מיסטר בין בפאניקה ורק בקשתי להעלם.
במקום זה נכנסה המנהלת צפרירה ופערה עינייה. וגם את פייה.
מה את נראת מבוהלת יא סתומה, את לא מבינה שככה את מבהילה את
הלקוחה? צעקתי בלב.
"גברתי אני מתנצלת כל כך... לא התכוונתי, איך אוכל לפצות אותך?
אולי טיפולים חינם לכל החיים?" אמרתי. עכשיו צפרירה סגרה את
פייה וצימצמה את עינייה.
גברת רגל קרושה הביטה בי, הביטה בזרנוק הדם ולאחר בצפרירה
וכמעט התעלפה.
צפרירה ניצלה את העירפול של גברת רגל קרושה. "את נורמלית?"
צווחה בלחש.
"לא התכוונתי, לא התכוונתי לפצוע..."
"מה את מבטיחה לה טיפולים לכל החיים, את יודעת איזה נזק כספי
את עושה לי??? מאיפה אביא לה טיפולים לכל החיים עכשיו??? המקום
הזה בקושי נושם!"
"אז מה רצית שאגיד לה? זה מה שיצא לי" ניסיתי להגן על כבודי
האחרון.
"זה מה שיצא לך? את שומעת את עצמך? אני לא מבינה איך הסכמתי
להעסיק אותך בכלל" נאנחה צפרירה.
לפתע שמענו קול חירחור חלוש ולאחריו שקט מקפיא.
"גברתי? גברתי את בסדר?" שאלתי.
צפרירה באה לכיווני ודחקה אותי לצד.
"גברתי, גברתי תתעוררי עכשיו, את שומעת אותי?" צעקה צפרירה
בעוד מנערת ומטלטלת את גופה מצד לצד.
תפסתי את פרק כף ידה עם שתי אצבועתי.
"אני חושבת שאין לה דופק צפרירה"
"מה את מקשקשת, אין לה דופק..." צפרירה הוציאה מכיס חלוקה שקיק
שקוף ושלפה ממנו מחט דקה. עכשיו תפסה את זרועי ודקרה אותי.
"אייי, את לא נורמלית" חטפתי בחזרה את זרועי וחבקתי אותה
בכאב.
"הלו, הלו... אל תשכחי מי הבוס, כן?!"
צפרירה החלה מחוררת את גברת רגל קרושה אך זו אינה מגיבה.
"בוס, אני חושבת שהיא לא מגיבה. כבר הוצאת לה את כל האוויר"
חייכתי חיוך ציני.
צפרירה הניפה את המחט האדומה לעברי כאילו בכוונתה לדקור אותי
שוב.

"אני חושבת שאגש להביא את הערכה לעזרה ראשונה" חציתי במהרה את
החדר והוצאתי את הערכה מהארונית. מזוית עיני ראיתי את צפרירה
ממשיכה לדקור את גברת רגל קרושה המסכנה שבטח מה-זה כואב לה,
כלומר אם היתה בהכרה.

הערכה היתה עטופה בצלופן. מי האדיוט שעוטף בצלופן ערכה שכזו?
הוא לא חשב במקרה שזה צריך להיות זמין? קיללתי את היצרן
בליבי.
מהרתי חזרה והתחלתי קוראת צעדים ראשונים להנשמה מפה לפה.
צפרירה הביטה בי ושתי ידייה מושטות לעבר גברת רגל קרושה
כרומזות שאתחיל בהנשמה.
פיה של גברת רגל קרושה היה פתוח למחצה ושתי שיניי ארנב לבנות
הציצו דרכן.
"אוףףףף למה דווקא אני?" ייבבתי.
"מאמי עוד עשרים דקות צריכה להכנס לכאן רגל אחרת אז קדימה."
"אני מקבלת על זה בונוס כפול" בהיתי בצפרירה, ממתינה לתשובה.
"אני מורידה לך חצי יום עבודה על כל דקה שעוברת מע-כ-שיו"

הרכנתי את ראשי לעבר פיה של גברת רגל קרושה. עם שתי אצבעותי
סתמתי את אפה והתחלתי נושפת לתוך פיה
"להצמיד את הפה" הריעמה צפרירה בקולה. יכולתי להשבע שחשתי את
לשונה של גברת רגל קרושה זזה חלושות.

מייד לאחר הנשיפות לחצתי במרץ על בית החזה. יד על יד לוחצת
ולוחצת. ממש אי. אר בזמן אמת.
ושוב נושפת לפיה ושוב לחיצות ובנשיפה הרביעית גברת רגל קרושה
השתעלה לתוך פי. איכככככס ייללתי בליבי. מהגועל נשארתי צמודה
לפניה של גברת רגל קרושה שבדיוק הרימה את ראשה ודפקה לי רסייה
למח.

הסוף היה זהיר יחסית. גברת רגל קרושה הסכימה לא להגיש תביעה
ובתמורה זכתה לטיפול חד שבועי למשך שנה.
ואני? אני הפכתי לקוסמטיקאית רפואית.