רציתי לכבוש את ליבך, למצוא אהבה שתימצא מקרבך.
כתבתי לך שיר, על נסיך, שנפל שבי מול עינייך הכחולות.
שעמד דום לשפתייך הכה חושניות.

רציתי לדעת מהי משמעות החיים,
לאמוד את הזמן עוד לפני שמתבגרים.
ראיתי ארץ שזורה מוקשים ופצצות, ראיתי מולדת
מלאה מלחמות.
ראיתי אב שאונס את שתי בנותיו התמימות, לנצח הן יתקפו בלהות.
ראיתי אמא שרוצחת את בנה הקטן, בתור עונש על כך שהיה חוצפן.

ראיתי ילד יתום רעב ללחם,
בזמן שחברי הממשלה המושחתים מטפחים להם כרס על כרס.
הילד גנב ונכנס למעצר, לנצח הוא ישאר שם.

אהבתי אלייך גדולה ואין סופית,
אך מול כל זוועות העולם, היא מתגמדת לחלוטין.
לכן הבנתי, שאם את ליבך לא אוכל לכבוש.
אולי לילד קטן ורעב כן אוכל לעזור.

המשכתי בדרכי, חקרתי עולמות.
מצאתי אוצרות גנוזים, ערימות על ערימות.
חשבתי אולי אם אתן לך אותן,אזכה באהבתך התמימה.
אך אז נזכרתי בזוועות העולם וקברתי את אהבתי אלייך שם, איתם.