שאולי חבש קסדה ועלה על האופניים. עקבתי אחריו והייתי חייבת
למהר, כי לא היו לי אופניים והיה לו פור עליי, כי הוא יצא
מהבית חצי דקה לפני. זה היה יום גשום ומגעיל של ינואר, ושולי
הגלימה הלבנה שלי התמלאו בוץ. בפעם האחרונה שכיבסתי עם הרתחה,
אזור המותניים התעוות לחלוטין ורופיג צחק עלי עד שנפל לו הנחיר
השמאלי.
שמונה זוגות עיניים עקבו אחרי, אסור לי לאבד ריכוז.
שאולי דיווש בצד הדרך ואני, בלי להוריד ממנו את העיניים,
הדבקתי את הפער והגבהתי את תמרור העצור שהדביל הזה לא ראה.
נקודה לזכותך, לוגארו.
ידעתי שעוד שלושה אנשים רושמים את זה ועוד אחת שצווחה
בהתרגשות. עוד כמה שעות כאלו וגם אני אצווח.
זה כבר הטסט השלישי והאחרון שלי, ואין מצב שאותו אני לא עוברת,
אחרת יעבירו אותי למחלקת אחזקה שמיימית. בראשון שאולי נכווה
מהמגהץ כי ההילה שלי הסתבכה בעציץ מזעזע שחבר שלו הביא לו
מאיזה משתלה שמתעסקת עם צמחים סטייל הארי פוטר, ולא הספקתי
לקרר לשניה את הברזל לפני שהוא השאיר יופי של משולש על הבטן
השמנמנה שלו. לא סקסי ולא באשמתי. בטסט השני הוא הרכיב איזה
ארון שקנה ב-"עשה זאת בעצמך" ודפק לעצמו את הפטיש בכל הכח
באגודל. אני הייתי עסוקה בתיאום עם מוגאש ממזג האוויר שתהיה
תחזית יפה לשבת, כדי שהוא יזמין את אשתו לעתיד לפיקניק עם
החבר'ה. שוב, לא אשמתי.
רופיג ודרטול התפגרו מצחוק כשחזרתי בלי תג של מחלקת יחסי אנוש.
שניהם עברו טסט ראשון אבל זה לא נחשב, כי רופיג קיבל איזו
קשישה שרואה כל יום אלף תוכניות כושר, שוחה קילומטרים ואוכלת
אוכל אורגני. ממה יש בכלל להציל אותה? במילא תנינים יש רק
בקליפורניה. דרטול קיבל ילד כאפות שלומד בבית ספר של ילדי
כאפות. כולם שם מקנחים את האף ביחד אחת לשלוש דקות, יאק. הייתי
מאמצת את הילד אם זה היה נותן לי תג.
שאולי עצר ליד הדוכן של הלוטו, מילא צ'אנס ועלה על האופניים.
אני והמלאך חבלה שתפס אותי בהילה נותרנו במקום. מלאכי חבלה זה
שם כולל לכל מה שלא כדאי שיקרה לך בטסט. לא רק שזה אומר שמשהו
ממש רע הולך לקרות לאנשים בטווח הראיה של המלאך, אם לא יקרה לי
נס סביר להניח שאני אמצא את עצמי גורפת גינות בגן עדן. צרחתי
בהיסטריה, אסור ששאולי ישאר לבד. צרחתי יותר חזק ונאבקתי
להשתחרר. למרבה הזעזוע ראיתי את טונארה, הטסטרית האחראית בימי
שלישי, רצה להחליף אותי, מה שאומר שנכשלתי על בליינד.
את הפיצוץ שמעתי שניה אחר כך, ממש בכניסה לקניון התפוצץ מחבל.
מלאך החבלה נעלם, טונארה התנדפה משם ואני רצתי לחפש את שאולי.
הוא עמד מעל עצמו בתמימות, עם הילה מעל הראש וכנפיים של
טירונים. האופניים שלו שכבו על הצד וכנראה לא יזכו לראות עוד
את אור היום. כשהתקרבתי הוא היישיר אלי מבט.
"את אחראית פה?". אם הייתי אחראית היה לי תג, גאון.
"לא, אני המלאכית שלך". לא בדיוק, אבל אתה לא יודע את זה,
נכון?
"פישלת קצת, את לא חושבת?". אני שונאת כשהוא ציני.
"היי! תלמד להתגלח בלי לחתוך לעצמך עורקים אסטרטגיים לפני שאתה
פותח את הפה".
"איך מתת?", שינוי חד באווירה.
"לוקימיה".
"את נראית צעירה".
"אתה מתחיל איתי???".