הימים בשבילה הם שגרה אחת קבועה.
בכל בוקר היא מתעוררת בסביבות השעה שמונה, כשהחדר כבר שטוף
בקרני השמש החודרות מבעד לתריסים המאובקים. היא נשארת במיטה על
מנת להתאושש, מספר דקות עוברות להן והיא מתיישבת, מניחה כפות
רגליים יחפות על השטיח.
פונה לכיוון האמבטיה, שוטפת פנים ומצחצחת שיניים בזלזול מעט
עקב העייפות.
מתבוננת במראה ומסרקת את שיערה הארוך עד אשר מסתדר בדיוק כמו
שצריך.

אחר חוזרת לחדר.
על הרצפה מפוזרים בגדים, יומיומיים וגם המגפיים והחצאית של יום
שישי בערב שמדיפים ריח עז של סיגריות ואלכוהול - בילוי סוער
לסוף שבוע. היא מפלסת את דרכה בין הבגדים ומוציאה חולצה נקייה
מהארון, מרימה מהרצפה מכנסי ג'ינס קרועים, גרביים וחזייה.
מתלבשת באיטיות. מתבוננת במראה ערומה למחצה ושיערה מתבלגן כאשר
לובשת את החולצה. היא צופה בדמותה למשך מספר שניות ומבלגנת את
השיער הבהיר אפילו יותר, מגחכת מעט, מרוצה.
הלך לו ה-good hair day, הא?

תופסת בתיק ויוצאת לכיוון בית הספר.
בשיעור משתעממת ונרדמת מול הפנים של המורה, כי לא באמת אכפת
לה. מתעוררת דקות ספורות מהצלצול וזוכה במבט מזלזל מצד המחנכת
וגיכוחים מצד תלמידי הכיתה.
את ההפסקה מבלה בחוץ, על הספסל בשכיבה על הבטן ושתי חברות
לצידה.
מרימה את החולצה וחושפת עור חיוור, בתקווה שהשמש תכהה אותו
מעט.
נהנית מהחום בעיניים עצומות ומצחקקת מעט מההערות והשיחות
סביבה.
הצלצול קוטע את רגעי השלווה האלו והיא חוזרת לכיתה, להשלים עוד
שעת שינה.

לביתה היא מגיעה בסביבות השעה שלוש, עייפה ורעבה לרוב.
אוכלת ליד המחשב עם מעט מוזיקה טובה באוזן. את אחר הצהריים
מבלה בשינה או בצפייה בסרט טוב.  
לקראת הערב לומדת. לא טורחת להכין שיעורי בית, צלצול טלפון -
קוראים לה לצאת והיא שוכחת מהלימודים וכבר בחוץ.  
צופה בידיד שחרחר שואף עשן מסיגריה ומוציא אותו באיטיות. הוא
מציע לה לנסות שוב - "אני רק רוצה לראות איך תיראי עם
סיגריה."
מנידה בראשה תחילה, אך תופסת בסיגריה בין שתי אצבעותיה ולוקחת
שאיפה לריאות, בדומה לערב ההוא לפני חצי שנה בערך. משרבבת
שפתיים ומוציאה את העשן מתוכה, מלווה בשיעול קל. מחזירה את
הסיגריה - "הנה, קח."
הוא מגחך, לוקח שאיפה נוספת ומוסיף - "דווקא מתאים לך,
הסיגריה..."

בסוף השבוע לא נשארת בבית.
היא לא טיפוס ביתי במיוחד ומעדיפה לשרוץ בחוץ עד הבוקר.
יושבת עם כמה חבר'ה בפארק, בקבוק אלכוהול במרכז וצוחקת בקול רם
לאחר חצי כוס על בטן ריקה. נשכבת על הרצפה וצופה בזוג מתנשק,
מגחכת לעצמה ומחמיאה להם על הנשיקה.
מזיזה את ראשה הצידה על הדשא הלח ויד אחת מונחת על הבטן ברוגע,
עיניים עצומות.
מרגישה בתנועה לידה - "אפשר לנשק אותך?"
היא מגיבה באיטיות, מופתעת - "מה?"
הוא מתכופף יותר ויותר לקראתה - "נו, אפשר?"
היא מושכת בכתפיה ומזיזה את היד כדי לאפשר לו גישה נוחה יותר -
"טוב..."
מתנשקים.
הנשיקה נחמדה, קצת עדינה מדיי לטעמה אבל זה מה יש להיום.
הוא מחמיא לה על צורת הנשיקה שלה, אומר שהבחורה השניה יותר
טובה ממנה אבל שגם היא לא רעה בכלל. היא מושכת בכתפיה, מרוצה
ממה שיש כי בעצם זה לא כל כך משנה מה הוא חושב על הנשיקה שלה.

הוא מנשק אותה שוב. "ואו, את טובה!"
היא צוחקת, צחוק ציני מעט וחושבת לעצמה שהגיע הזמן שהוא יקלוט
את זה. וכאשר היא מדברת, התנשאות קלה בקולה.
ממשיכה לרבוץ על הדשא עד שהאלכוהול מתנדף מגופה. מחליפה כמה
מילים פה ושם, ממשיכה לצפות בזוג המתנשק ומתחמקת מכמה נשיקות
אחרות.
אחר מסוחררת וכבר לא ממש חושבת, רק מקווה שלא יתקרבו אליה.
מגיעה למסקנה שאלכוהול - זה לא לעניין.

השעה כבר קרובה לשש בבוקר כאשר היא מתחילה לחזור, עייפה
ומטושטשת.
היא הולכת והרחוב מתבהר מול עיניה, במהירות שכזו.
הרוח הקרירה מצננת אותה ומנקה את הראש ושיערה מתנפח בגלל
הלחות.
השמש עולה לה בגווני אדום-כתום מעבר לבניין הגבוה באופק והיא
משפילה עיניים בהירות, הרגישות לאור.
בשלב מסויים היא כבר נשארת לבדה בדרכה הביתה.

לא ממהרת ולוקחת את הזמן.
מוציאה מפתחות מהכיס, חשה הקלה שלא איבדה אותם בדרך.
בנוסף, שמה לב לשטר של עשרים שקל שלא בזבזה על וודקה בטעם
אציטון ומיץ בתוספת.
הבית כבר קרוב והנה היא מכניסה מפתח לדלת הבניין, עולה במדרגות
לקומה הראשונה ופותחת את דלת הדירה.

דממה, כולם ישנים.
היא נכנסת לבית, מעיפה את הנעליים בכניסה והולכת לחדר. מדליקה
את מסך המחשב וקוראת את ההודעות שקיבלה בזמן שהייתה בחוץ.
סוגרת את חלונות השיחה ואת המסך גם כן. מורידה בגדים ושוכבת
במיטה, ללא מקלחת מרוב תשישות.
משעינה את ראשה אחורה ועוצמת עיניים, שפתיה נפרדות זו מזו והיא
משמיעה אנחת הקלה שקטה.

השמש שוב חודרת מבעד לתריסים, בדומה לבוקר כשקמה לבית הספר.
היא מכסה את פניה בשמיכה, מסתובבת לשכב על הבטן ומזיזה את
השיער מפניה.
והנה, היא כבר ישנה.
חולמת על היום שעבר ועל החזרה לשגרה יום אחרי.

שגרה שכזו.