השעה ארבע בבוקר
עברנו לילה לבן
לבן מסמל טוהר
הפעם זאת מיטת חולים
כמעט נגמר לילה של מאבקים ומלחמות
ובהנץ הזריחה שקע האבק
נשאר רק ריח מתוק של עצב

אני לא אשכח אותה
שיערה הריח כמו שיערך
היו לה את השפתיים שלי שכל כך אהבת
ולמרות שלקחנו עליה בעלות
היא לא הייתה של אף אחד

היא גוססת
הלב שלה לא סדיר
זה לא שלא ידענו
שתוחלת חייה עלולה להיות קצרה
שזה יכאב אם היא תמות
היינו אופטימים
אבל זה סיכון שהחלטנו לקחת בזמנו
למעננו, למענה, למען האהבה

החיינו אותה כמה פעמים בעבר
הפתיע אפילו אותי כשהיא חזרה ממוות קליני
עם תקווה
עם יותר כוחות
יותר חכמה
אבל לקראת הסוף
הייתה פחות תקווה
היו פחות כוחות
אך הייתה לה תבונה של איש זקן שעבר הרבה, פעם
אני ידעתי שהיא נגמרת לנו מול הפנים
אני חושב שאת היית אופטימית

שני רופאים מסביב לגופה
אני הרמתי ידיים
אבל את רצית לתת עוד שוק חשמל
למרותך הכרזתי שהאהבה מתה
ואולי גם הלבבות שלנו
שנאת אותי על כך
ואני שנאתי את עצמי יותר
כאשר קבעתי את שעת המוות
יאמר לזכותי לא בקור רוח
הלב שלי הוא שנסדק
לב החרסינה שלך משיר כל כך מוקדם היה כבר מחוסן

את זוכרת אותה?
אני זוכר
מצאתי תמונה מטופשת שחיפשתי
הרבה חיוכים ואופטימיות
אור מאד בהיר של בוקר בשלב מתקדם נכנס דרך החלון
צחקתי ושסיימתי
נשארה רק נוסטלגיה
נוסטלגיה שהיא כמו שוקולד מריר
מרגישים בחסרונה של החמאה

לא הסכמת לעלות אתי לקבר
אפילו לא ישבת שבעה
אני עדיין יושב
ומתכוון לזכור
לנצור בלב
גם אם את רוצה לשכוח
למען האהבה
היא הייתה מדהימה