[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







איתי צור
/
אוז מיקרוקוסמוס

"לא מתפנה! לא מעניין אותי!"
הסמ"פ גילגל את עיניו בחוסר חשק, "כבר שבועיים אנחנו מנסים
למצוא לך מקום, שבועיים אתה בבקו"ם! זה סוג של שיא... אז עכשיו
עלה על הזינזאנה ותהיה בעייה של מישהו אחר." הוא לא חיכה שנייה
והלך לדפוק בורקס בשקם.
מתוך הזינזאנה זה מרגיש טיפה משפיל. כולם מסתכלים עליך מבחוץ,
והבחוץ, נראה קצת פחות טריוויאלי מבעד לרשת הברזל שמאבטחת את
חלון הרכב.

"למחלקה ג', דרור. על"מ." אמר הסוהר שהגיע איתנו מהבקו"ם לסוהר
אחר שחיכה בחוץ.
"שו על"מ?" שאלתי את אותו דרור, עדיין מסתכל לו בגובה
העיניים.
"אתה כבר תבין..." חייך לעצמו. אחרי שלקחו לנו את רוב הציוד
ונתנו לנו מדי ב', שגם בחיל תחזוקה כבר היו זורקים, נכנסנו
לכתלי הכלא בצריפין. דרור העמיד אותנו בשורה ונאם: "פה, אני
אמא ואבא שלכם, אני קובע מתי, למה, כמה ואיך. כשאתם תראו אותי
עובר לידכם, אתם תזדקפו כמו זין של אסיר עולם שאישרו לו
התייחדות אחרי שלושים שנה. תשאלו את החבר'ה פה, אני נותן
תלונות בקצב שאתם מחליפים גרביים." גילגלתי את עיניי ומילמלתי
"איזה שחוק." הוא המשיך לפסוע הלוך וחזור, מרביץ בנו משנתו. רק
אחרי חצי שעה הייתי בתא.
התא היה ענק, אולי שלושים איש במיטות קומותיים. מפוחד במקצת
הלכתי מכופף לעבר מיטה פנויה. כבר מרחוק הבחנתי בחמישה עצירים
שהתקרבו אלי. הרגשתי את הדופק מתגבר בכל הגוף, כמקשה אחת, חוסר
וודאות לחלוטין מאיך הדברים מתנהלים. שלושה התיישבו על המיטה
מולי, שניים נוספים עמדו מצדדיי. "אני דימה, נעים מאוד." אמר
דימה במבטא קל, "זה מחלקה מחכים למשפט. אלכס חודשיים, זה ארקדי
- שלוש חודש, גם יאן. וולדימיר - חצי שנה, אבל אתה יכול לקרוא
לו וובה, זה גם בסדר." הכיר לי אותם אחד אחד. את כולם ברכתי
לשלום בהנד ראש קל. "אתה רואה אלה שמשחקים שש-בש? זה גרוזינים
בלאט. אל תשחק איתם, טובים, יקחו ממך כל הסיגריות." הסטתי את
המבט לאחור. אכן שני גרוזינים, אי אפשר לטעות.
"ואלה שם מרוקאים," הצביע לפינה אחרת. "דווקא בסדר, אפשר
להסתדר."
"הרוסים והקווקזים לא פה עכשיו, תורנות מטבח. אלה חארות."
"אבל אתם לא גם, אהה..." גימגמתי.
"מה? רוסים בלאט!" צעק עלי ביריקות, "אוקראינה שמעת פעם יא
אשכנזי מניאק?" המשיך לרסס את פניי.
"סליחה דימה, באמת, לא התכוונתי, מה אני יודע..."
"טוב בסדר, סליחה שצעקתי. אתה נראה בחור טוב, יש סיגריות?"
הוצאתי מכיסי את כל השבע שנתנו לי והגשתי לו, "אמרתי להם שאני
מעשן למרות שאני לא, אז אתה יכול לקחת." החיוך של דימה נסך בי
תחושה אופטימית. הוא לקח את הסיגריות, ועיוות את פניו מלא
התפעלות. "ראית וובה, זה גבר, יודע מה זה כבוד, חבל על זמן."
אמר בהביטו על וובה שעמד לימיני, גבוה וזעוף פנים. אחר החזיר
עיניו אלי, "תסלח לוובה, הוא מאודסה, אין מה לעשות..." אמר
ומיד פרץ בצחוק שסחף את חבריו לצחוק מלאכותי משל עצמם. נראה
היה שהוא מספר את הבדיחה הזו כל יום.  
"אז מה? כמו 'אוז' פה, אה?" הרגשתי חופשי לנפק בדיחה משלי.
"מה זה אוז?" שאל דימה בפנים רציניות.
"לא משנה, סתם משהו בטלביזיה, עזוב."
למחרת בבוקר דרור השכים אותנו בחמש ורבע. סידור מיטות, צחצוח
שיניים וארוחת בוקר בלתי אפשרית עם קוטג' פג תוקף וביצים
שאמורות להיות קשות. "גם על"מ?" שאל אותי בחור מזוקן גדול
מימדים שישב איתי בשולחן.
"מה זה בכלל?" שאלתי, מתוסכל שאני היחיד שלא יודע.  
"עציר לפני משפט." הבהיר לי.
הנהנתי כמנסה לומר שהייתי צריך להבין לבד. "איתי", הגשתי את
ידי.  
"נפתלי." לחץ את ידי, "מתי משפט, אתה יודע?" שאל בפה מלא.  
"היום אמור להיות." השבתי, לוגם פטל חסר טעם.
"שלושה חודשים אני מחכה למשפט! הבני זונות, לא מעניין אותם.
אמא שלי חולה, האחים הקטנים שלי נהיו עבריינים, אבל הצבא בשלו.
עריק חצי שנה כדי לשמור על המשפחה, מה לא בסדר?"  נדמה שהוא
נותן את המונולוג לכל מי שקצת מקשיב אבל תחושת הכאב שלו הרגישה
לי עמוקה. שתקתי. מהמבוכה החלטתי להחיות שוב את השיחה: "אני עף
מפה מאוד מהר. קומבינות. בוגי הולך לחתום על זה." התגאיתי.
"וואלה?" שאל נפתלי ופתח את עיניו בהתפעלות.
"כן אחי, חברה שלי אחות שכולה, רוצים לשלוח אותי לקרבי ואין
מצב. היא תתאבד לפני שזה יקרה. אז איכשהו, כשאתה אח שכול אתה
מכיר הרבה אנשי צבא משפיעים. זה בכלל לא משנה מה יתנו לי
במשפט." אמרתי מבסוט וקילפתי ביצה, אולי היחידה בשולחן שבאמת
יצאה קשה.



שפטו אותי לארבעים יום. ביום הרביעי הגיעה קצינת הת"ש והחתימה
אותי על כמה מסמכים.
"דואגים לך, אתה יודע?" אמרה בחיוך מפלרטט.
"כן," השבתי בקרירות. "מתי אני עף מפה?"
"עכשיו." הפתיעה. אספתי את הציוד ואמרתי שלום לאוקראינים שלי.
הסתכלתי מבחוץ אחורה על הדלת הנעולה. דימה שיחק שש-בש עם
גוצ'ה. הנדתי בראשי וחייכתי. "אתה לא לומד..." מלמלתי.
כשהחלפתי ל-א' שמעתי מרחוק את דרור צועק: "תרשום לעצמך עוד
תלונה נפתלי! פעם הבאה תבקש רשות לגרד ת'אף!"







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
"פינה" זה כוס
בהונגרית.

מה חושבים עולים
מהונגריה כשהם
רואים את מסעדת
"הפינה החמה של
אמא"?



קומיצה חוקר
תרבויות זרות.


תרומה לבמה




בבמה מאז 5/7/07 18:14
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
איתי צור

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה