[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







שני-אינס עוז
/
התעללות

ושלא תעז לומר לי שאני לא מבינה כלום מהחיים שלי, כאילו שאתה
מבין בעצמך.
הייתי מוכנה לתת הכול, בעצם, כמעט הכול, בשביל טיפת בינה
שתיכנס לראשך האטום, אבל אתה מתעלם.
תמשיך. מעניין מה יקרה בעוד חודשיים כששוב תחזור אליי על ארבע,
תתנצל על כל מה שעשית לי ואני כמו סמרטוט אקבל אותך בחזרה אל
חיקי, כי אימא חינכה אותי שאסור לתת לאנשים להתחנן. במיוחד לא
כאלו שאומרים שהם אוהבים אותך.
בן אדם שמבקש סליחה על חטא שעשה 3 פעמים לא צריך להתנצל יותר,
כי לפי האמונה היהודית זה אומר שהוא כיפר על מעשיו. אז עכשיו,
בכל פעם שתפגע בי אתה יכול לומר "סליחה, סליחה, סליחה" והרי
דינך להישלח לגיהינום עובר על ידינו מבלי לגעת בעורך.
אני יודעת שכאשר אתה שב מהעבודה ופניך חמוצות, שוב החגורה
תישלף ולא אוכל להירדם בלילה על הצד. או הגב. או הבטן.
אני אשמה בכל הכישלונות שלך, כמובן. אני זו שבבוקר לא בירכה
אותך לשלום כמו שצריך וזה מה שבעצם דפק לך את כל היום, אז אני
אשלם על הטעויות שלי בכל פעם. אתה יודע מה? בעצם אני כבר מבינה
שאסור לי להאשים את עצמי, זה הכול הבעיות הדפוקות שלך.
אז למה אני צריכה לסבול שוב ושוב ושוב את תחינותיך, לקבל אותך
בחזרה אליי ולדעת כי בכל פעם הכול חוזר על עצמו, כמו מעגל אחד
גדול של כאב? ילדים מסתובבים מסביב למעגל עם חישוקים צבעוניים
ומכים עם כל תנועה על רגליי וידיי ופניי.
אני בבושת פנים, חוששת ללכת אפילו למכולת מבעד לרחוב, שמא
המוכר ישים לב לכתמים הכהים על עורי ויתחיל לחקור. אני לא טובה
בשקרים. מעולם לא הייתי. פשוט אצטרך להניח את סלסלת הקניות על
הרצפה מבלי לקחת את מה שחסר ואלך לכיוון הבית.
ואז, כשתחזור מהעבודה ולא יהיה אוכל חם על השולחן, מחכה לך
בדיוק כמו שאתה אוהב ואני אומר לך שזה בגלל שהמוכר התחיל לשאול
על הפנס בעין (הייתי צריכה לומר לו ש"נפלתי מהמיטה") אתה שוב
תתחיל לצרוח ולהטיח את ראשי בקיר ולומר שהייתי צריכה לעשות
משלוח ושאני סתם אישה מטומטמת שאינה שווה התייחסות. והדם יעוף
לכל עבר, ושוב אעמוד על 4 בשתיים לפנות בוקר לנקות את כל
הסימנים.
כשרק התחלנו לצאת היית אומר לי שאני הילדה הכי יפה בעולם. כי
עדיין הייתי ילדה.
12 השנים שמפרידות בינינו מעולם לא הפריעו לי, גם לא המכות או
הסימנים על הגוף.
רק המילים שלך, החדות כמו תער, הן שפתחו שק של כאבים, הותירו
צלקות גדולות וארוכות על מבטיי ולבי ומנעו ממני להילחם בך בכל
כוחי.
אולי בפעם הבאה שמישהו יקרא זאת הוא יצליח למנוע את הידיעה
הבאה בעיתון על אישה בת 28 שנרצחה ע"י בעלה, בגלל שהפסטה לא
הייתה מספיק רכה אצלו בצלחת.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אוי! מי שם שם
עצם?!?



שתי ילדות
דפוקות מנסות
ללמוד למבחן
באופטיקה


תרומה לבמה




בבמה מאז 26/3/08 6:09
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
שני-אינס עוז

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה