ללא שריטות או פצעים על עורך הרך כשל תינוק
עיניים בוהקות בשעות ערביים מוקדמות
קולעות צעיף ירוק מהחמסין שלאיטו נבלע באדמה פצועת מראה
שפתותייך חושקות קצותיהן ללא מכאוב
עם צלקת קטנטנה משעה של מלחמת אחים בתוך הנשימות הכבדות הללו
שומעים אותן למרחקים ארוכים
ובגן עדן של רגשות אין אנשים שבוכים עכשיו דמעות של כישלון
הן נישאות לאט לאט לעבר שביל צהוב מחול של חוסר הבנה
ויש כאן אלף אנשים שמחכים בתור אלייך
מצפים למגע המתמסר המיוסר הזה שציפורנייך מספקות
וכריות אצבעותייך הרכות-קשות מקירצופים של פינות ספוגות ביין
יש אנשים שלא רואים את הזוהר הבוהק הזה הנובע מעינייך הנוגות
גם כמה משפטים חסרי תוכן או תקווה נדחסים ללא הקשר בכתיבה ללא
פיסוק או כוונה

קוראים לעצב פה יגון והוא יפה יותר מכל
ללא רבב או פגם אשר נותן לך אפשרות לבכות ולא להיראות טיפשי
שכזה
גם אם יסתכלו עליך במראה צדדית של שברולט שחוקה
תמיד תכרסם בי דרכן הבלתי מוסברת של הדחקה והתעלמות

שיער אדמוני יש לו לעצב והוא טבול בקסם של דימיון
הוא גורם לך לחשוב לחשוב
לחנוק את השגרה הזו של אי הוודאות
אבל על אי כזה אין אנשים עם תהיות פילוסופיות עמוקות או משפטי
חוכמה
יש שם כמה נשמות קרועות שאיבדו את מקומן והן סרות במעגלי חיפוש
עצמי
וזה לא אינהרטי יותר
זו רק מכניקה זולה של מציאות שמשתלטת על כולם