ועיניך הכחולות איבדו מעומקם
נותרו חלולות, מתוכן ודם.
ופנים חולות, התמלאו לבן
ובנוף חולות יצאת במחולות
ואני הבטתי סתם
בשחור של הים.

ואנשים במחילותיהם, נושמים מחלתם
מחפשים את מלוטם בלוט אפלתם.
ובמחי כפי, לחי הפך אודם
בזמן שהם חופרים חורים  
הזמן להתעלם, ולהיעלם.

ואנחנו מתמתחים
מסובבים ראשים
חורקים שיניים
ומביטים במים.
מחשבות בפתח מתפתחות,
מפתחות של תותחים
ושפריצים של מיצים
עומדים ומתרתחים.

אך פיקחות תיקח
וחוט נישרף - נשך.
כמו אנשים זריזים בסרטים זרים.
ומה שהם זורעים עוד אקושש כמו זרדים.

אין חכמת המסתוריים
כשהם הולכים ומסתלקים
עם כל חכמת החיים, בזמן אמת שותקים.
ומקצב ליבם עומם כמו מסוקים.
זמנם יעבור כמו עשבים שוטים
כי סוף דברים בים.