1

אחר שרבאקה צעקה
באשמורת ראשונה:
"אני לא אסבול עוד"
ודניאל צעק לעת ערבית
וגם בשחרית
"עוד אני לא אסבול"
וביתם היה ממטווחי קשת
מחלון ביתי
ולילותיי מופרים תוהים
על מה כך הם זועקים
והרהורי נער בי עולים,  אולי יטיב
יודעם שילך יפייס דעתם

אחר ימים אמר אבי
לא יכנסו בין שניים

(ועוד בדברים שמחוז בואם כשעתם, בנסתרות מהדעת)

להניח דיעה בעיתם ולו קול משב אוושה
ישמיעו כבוקעת בלחישה
בעבורם

גם לא תחושה שרחשה גם
לא אבחה חרישית
בראשית לא יבואו  ולא באחרית
באלה השניים

שידונו ברותחין וצוננים לחלופין
עד בין תבין דעתם
סופה שתכיל אותם זה את זו בתוכם
בהעדר כך; יש גיטין
לא נתן בידה
לא נתנה בידו
כל הקהל
יחריש

שיש אוהבים סובלים זה את זו
שזועקים על קמטי החיים הבאים
ומזדקנים כי מקודשים כלולים
הם

לא איש, על אחת כמה וכמה לא אישה
יבואו בצעקתם

[הייתי תוהה שנים רבות
וכי למה אמר על אחת כמה וכמה האישה]

גם אם תשמע צעקתם
בוקעת מקיר
לא יחוג  ולא יחיש צעדיו לעברם
איש
מהמפורסמות לא יביאו במושכלות
מקטנות ועד גדולות

כלולים וכלולה בכלולתם
זכות זעקתם כשמחתם

גם אם יעירו בקולם עיר
על אנשיה
לא יבואו יושביה להאזין

לא בטרם ישבר הקיר
ויהיה אפשר לראות
את ריקמת מיטת כלולתם
גם אז,מסוייגים העיקרים;
אלא אם  חום השניים  
הקרין ברצונו והאיר
פתח מדלת מפתן ביתם
מחום עור גופם, והזמין

לאור האמור בלבד אם יבואו,יבואו  אחרים
להעיר בדברים
גם אז עדיף יגמגמו
כלעומת שבאו ילכו

וטובים החרשים והסומאים
על המגמגמים המוזמנים כחכמים

אלא אם מסמויים  אחד מהשניים בגב האחר הזמין.
ומכך באו מחולין,לקודש להניח גודש סאה.
ולא ראו קדושת  הקידושין

וכל היתר אסורים לבוא
בדין זיווגים

(וראויים הדברים להאמר בנעלמים כבנסתרים}

מי שלא בא כאמור וראה בעיניו, כלום
החדרים הפנימיים
כתונת הפסים ואיתה חום אוחז בריקמתה
יחריש

כי אלה  דומים לבאים פזיזים
למביאים רוח רעה מפזזת תזזים
כמתנבאים מגנוזים ולחשים
אוב עכו"ם ושוטים

לימים הבנתי שאבי אינו משכין
שלום היום, גם לא מחר, ולא בכל תנאי.

שדעתו נחרצת כי האיש נימול  
במילתו ובגלוי יסתיר
זאת ויעקוד אמונתו.
בתוכו וימתין לבאות לראות.

לעושה שלום במרומיו
שיעשה שלום במסתריו ועל כולם

ויש האישה עת תיקוד
מילתה, תוביל רכיל
נחושה עזה, מכל ברית.
אל צבאות נוראות תוליך

ויש איש גם כדרך ערול
לא ימול שאין הוא חומל מילתו
בידו להחזיק יצר
במקום המיצרים
ואוחז תבונתו בעונתו מצלחת הכללים
הס[ע]כו"ם העקום שהמציא
שאין כביכול בנימצאות מוסכמות
ללכת לאורות כל נתיבות
הטובות הברוכות
המחכימות בדעת פתי

מתמיד פתלתלות מערה
רוקח לחשים במסוממות.

ויש אישה תחכים מגברים
רואה במחול;נותנת דעתה
ומחרישה מפנימה
עוד רחישה באחת
אומרת דברה
ומחרישה

והמשכיל בעת ההיא
לא יבוא מבין  הספסלים
על דרך איש באישה

ידום ויכיל
ישא עיניו אל ההרים
יקרא שיר מהשירים
אשר לשלמה
והלוך ילך להגשים חלומו.
יחמול וימחול

2

אבי לא היה פמניסט
אפילו שובניסט שאהבתי
אבי לא הכיר שדות ותורות
למעט שהעמיק בפ"רדס

בבית של אבי התפקידים היו מוגדרים
כמו שמהנדס תכנן בהם
להם סדרים על פי רצונם החופשי
ו[מסוד]רים הכללים מבהיקים
ואין אבק מטשטשים בכלים
הבסיסים ובכללים

כמו שמבריקים וממורקים
ואין ספק מי מתאפק ומי אינו מוליך
פסע לכת להרחיק באופק
החובק במאבק.(מלשון אבק)

כמו דופק לב אבי ואימי שהיה
בפעימות מסדירים
כמו הבגדים שאימי ניערה
וקיפלה באהבה רבה
בארון  

כמו התבשילים שהיו לה שיר השירים
אלא שאלה היו באים
לחיך ערבים כניגונים

כמו שאבי היה מניח בכל חודש בידה
את כל ההון
והיא הייתה משתדלת
כמו לילד בגנון להעניק
ולשלשל מתוכו היישר לידו
פרוטות דמי כיס
לקו האוטובוס פנימי

ואם לא נתנה
הלך ברגל

כמו שהיה מנשק למצחה
ויוצא לעוד יממה
מזריחת חמה ועד שקיעה.

עמל בזיעה לצבור לה הון
שהיא תתן לו דמי כיס
יוצא בזריחה
וחוזר בשקיעה
שנה
ועוד
שנה

כמו ששישים שנה נשמרו
הסדרים מוקפדים
ומאושרים בלי מסמכים
שגם ספסל האוטובוס
הכיר את אבי בעל פה
שהוא אמין
שהוא יבוא בשעה המיועדת
המדוייקת וישב

עד שיום אחד פתאומי הופרו
הכללים

לכש-מת

3

אילמלא ימי המצרים
היו צרים על הדעת הימים

שבימי הסליחות מייחלים
באורך כל הרגלים שאכן הימים
יהיו מתקצרים
לא לפני שנחיל דבורים  
ירפרף בכנפיו וירדה
וימתיק את העוונות
מגזל מאבקנים וצוף
לדבש
ויקולף כראוי התפוח
ויושלך זכרון
כיצד פעם מצאו דעת געת
ברוח גנוב
ונותר התפוח מאז
נטבל בדבש

ועל כך בימים הללו הדעת סובלת
שישנם חטאים
לימים כאלה אין עבריינים
ובתי אסורים
שנראים בעין
ואפשרי להפנות
מבטים לצדדים לעבר השדות
לבודד ולהתוודות על ימים
שכאלה שהם בלבד
כלואים בין מצרים
והם הולכים ומקצרים  
את ימי האדם מיום ליום

כאילו היה ציץ השדה ועשב
שיחלוף אילמלא
היו הימים הללו
לא היה ניתן להאמין שיש
עוד מאמינים שהוא בן חלוף

שהימים אכן הולכים ופוחתים.
שהדעת הולכת ומסתגלת
ומייחלת שהשנה הבאה
תספר מראש ותבוא לטובה
לקציר הציץ ולעשב השדה
מי לבציר ומי יחמיץ
באסיף האמירים
באלול העיתים
שהחטאים מומתקים וטבולים
בתפוח דעת חלול

והעוונות אלולים
מתקתקים ומסוכרים
בתפילות על קצה הלשונות
הנאמרות
לשנות בטעמים
והמנהגים.
הנהוגים