אחי הבכור
אבני החושן
ואבן צור
לא יורידו אותנו שנית לארץ גושן
גם אם יהיו אבן רחיים על הצוואר
קושי החומרים
אינם נצורים מהדעת עוד.
מתכת בדיל רך אינה מתלהטת
והולכת
להתלבן
גם אם נרבה בה את כל חום
בימים ההם ידענו להבדיל נפשות
מחומרים ולנצור
שבזמן הזה לא ייפול עוד על הארץ
מן
מה מחולל אור כאן צללים
המחלל
או מניח צלמים
כיום הנני מרחיק עד החור באוזון
לכל היותר
זוהר
צפון וכמוס היה בינינו רועם מתגלגל
ועומד להד
פעם מדעת אתה רואה
עד מעיד בעת.
טעם מצאת, שהנך טועה
ספון באופן מעוף בינת התוהה
כתוב זאת בעט
המת
רעם היום וטעמי האות
יבהירו שמים או בבאות
כרם ו-פרדס היה לאבינו
וריח הדס של מוצאי שבת
רחף והצמית בינינו
בפשט הזה שהושט
לא ראית אחי
רז
את המחיה והממית
עודך עוד דורש
ואני בשביל קליפות התפוז
עוד קולף ועוטף
בתום בסוד הכתום
בחום האדמה
את שמצמיחה
הנך פורש טלית
תכלית הכול
תכלת לשמים ותגלית
שהעיניים יוכלו לראות עוד
אות
ואני אומר:
וכלו המים ויכולו השמים והארץ
ללא צבאות.
שבתך והולכך במעלות עליון
ב-זוהר והאור
אחי הבכור
אני הרחקתי כידוע לך
לשאול לטרוד בדעתי,
לכל היותר
עד פשר החור באוזון.
בהולכך בדרכך ומאודך
זכור,
ריח ההדסים
עוד עולה פריחות לבן
בשבת בבוהק הגוון
שבט יושבים או הולכים
כל הדרכים בהם אנו דורכים
חפון וקח
אצמיח לך פרחים.
אחים
כרם ו-פרדס לאבינו היה
שהזמן בצינה נפל כמפל
שעה שסכר קורס
שיעמוד לך וינחה
זמן ה-פרדס
|
