על ספסל שלובי ידיים
נחבאים לשעת ערביים
רועדים מרוח ים
אני והוא
שני נמלטים מאסון

בעיניו תחינה אילמת
השתיקה שלי רועמת
מתקשים לקרוא בשם
אותה תשוקה
אז בקול חלוד לחשתי לו

בוא נעוף אל הירח
שם נהיה טובים ורצויים מאוד
נראה הכל ורוד
לעולם, לא ניטול את כובד האשמה
נסתתר בצל העננה
כשנעוף אל הירח
שם נראה דומים
אנשים מאושרים
שאת הירח מבקשים

מי שעף צריך כנפיים
את שלי כרתו בינתיים
הוא רטט בשפתותיו
לאות בושה
עד שנולדה בי תשובה

אם תביט עמוק במים
תוכל לראות את השמיים
אם תעז לצלול עמוק
תתחיל לעוף
כל השאר תלוי באמונה

פזמון : בוא נעוף על הירח...