אסנת אינציגר-אלון / כמיהה |
את הלילך מבושם
בסדיניי, כרוח בין עצי
הדקל לוטפת שנתי,
מוריקה חלומותיי.
ואתה כהד בוער
ניצב מול קודש הקודשים.
ואינך רואה שכהיתי בלילות
על משכבי? שחוספסו ימיי
בתחושה שאינך?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|