התדרדרתי מהר העומק לנהר השטחיות ואיבדתי את עצמי בתוך בגדים
ונעליים תואמות. המשמעות מצאה אותי והבהירה לי שהיא המצאה של
האנשים הבודדים, שהכל רגעי וחולף ושהיום מאבד את כל ערכו ברגע
שהשעון מראה 00:00. זהו !!! אפשר להתחיל הכל מחדש. העבר איבד
מתכליתו ונקבר במחוזות השכחה, לא משנה מי אמר מה ולמי, הכל
נשכח ונטמן. גם לעתיד כבר אין כל השפעה עליי. הוא יקרה, בין אם
אמשוך לכיוונו או שאברח אחורה ממנו. נשאר לי רק ההווה, חסר
העומק ומלא תסכולים לא ברורים. החלטתי לכתוב על זה שאין לי מה
לכתוב. אין לי שום רעיון חדש או סיפור עם סוף שיש בו פאנ'ץ וזה
חלק גדול מהתסכול שלי. אני עוברת על התיקייה העמוסה ורואה
עשרות התחלות, כמה משפטים נכונים מלאי רגש שנעצרים בשיא, כמו
עכשיו. |
