לינוק את חיי
בחדרים הנקיים
רוח משונה מרחפת
כמו החסידות שמקננות מעל החצרות
מאזינות לשיחות מושכלות על ערכים מוזאולוגיים
ועל הדרך הטובה להציג
פיסות עבר
שהן הווה והן עתיד.
אלפי מראות, בערימות, מראות לי אותי שותקת.
שותקת כמו היבשת השחורה והמדונה.
שותקת כמו ששתקתי פעם.
צריכה להספיק גם את "הנערה עם החורפן" של דה וינצ'י
את ה"שפיץ אלתר" של וייט סטוץ
ואת שוק העץ חייבת,
חייבת לראות -
כי אפשר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|