מתרוצץ על ספסל תל אביבי
בטרמפ ללא מוצא
בלילה בלי מקום לישון

שיחה של לספור עד עשר
על עמק המריבה
ומיטה ללילה

נשיקות חטופות בעל כורחן
של אי וודאות רצון אי רצון אולי כוונות
מריבות על גשר שקוע במים
ועל לבבות שבורים וצרובים

מבטים של עצבות
ושיכרות אכזבה שוק
הבנה של מה שהיה ולא היה מעולם

לתת ולקחת להתפתל ולהתפלל
שאלוהים כבר יסיים את זה ולפחות טוב
כי כבר אין אחרת זה לא שם

שינה חטופה חלום בלהה
להתלבש וללכת להבין ולהניח
זה עוד יבוא אבל כנראה לא הפעם
14 במאי ליל קיץ בכמה שעות של טירוף...