שמי הלילה עטורים בכוכבים
כתכשיט מנצנץ על גופה של אישה
מסנוור הוא כמבט ישיר אל הזריחה
אך כעת לילה
וזו כבר נעלמה

קול זמזום עולה מן הדממה המיוחלת
רעש בלתי נסבל סודק את השקט
פורע בו כרצונו סדקים קטנים

עוצם את עייני אך הרחש מקבל צורות אחרות
מנסה לכסות את אוזניי אך מסרב הוא אל הדרישות

נראה לי
שאני מיואש
דומע לבדי
משתגע בדרכי
אני חתוך ממאות סכינים
הושלכתי מאלפי תהומות
אך יש משהו שעדיין פועם
מסרב להיעלם מלבי
לא משנה כמה אני חותך
הוא מתחדש
כותש
את נשמתי

כך לפעמים הוא רגש ישן
כיצור מתועב
נעלם לאור יום
ומזדחל אל מחשבותי
גולש אל שפתי.
אשר שכחו את טעם הרגש
נשטף אל לבי

לפני שעוד אבחין
מוצא אני את עצמי
רועד אל קירות לבנים
ואלו מכוסים
בניקובים של יאוש

עגום לי
אינני נח על סיפוקי
הרגש לא דועך
והזיכרון לא נשכח
כי הכל היית עבורי
בלעדיך אבדתי דרכי

במילון של אהבה
לא אמצא את המילה הנכונה
לומר מהי התחושה
וכיצד אתאר את אבדני
את תשוקתי
את שנאתי
שאני כלכך אבוד מאחור
ואת כבר מחייכת!

לכי והישרפי
עלי על המוקד
כדי שתקראי בקולי
להביא אליך גאולה
כמו כל פעם מחדש
אליי את פונה
בשניה של חולשה
ואז את שוכחת
ממשיכה הלאה

נראה לי
שאני מיואש
דומע לבדי
משתגע בדרכי.