פורשת כנפיים וצפה אל מחוזות הייאוש. מברכת את בואם של הצללים
ומחכה שילחשו לך כיסופים מסורגים באשמה.
את לא באמת יודעת על העורבים המקננים בענפי התלות ואין לך מושג
כמה עלים תצטרכי כדי להתחרות בשלכת.
יש לך המון, ילדה; אשליות אסופות בשק שקשור בסרטים שחורים,
קילוגרמים ועוד של חטאים ואשמה, ליטרים של נוזלים המרווים את
תשוקותייך ואת עצמך. המון-המון כלום שרק את רואה וכל-כך מפחדת
לאבד.
את כמעט לומדת סייף עכשיו, מתחרה בספק שלא האמין בך ובונה
עפיפונים מכל הדימויים שנחים על מגדלי החושך שלך.
תבקרי את הריקנות שנבלעת בקירות. היא מכירה אותך
יותר טוב ממנו. |
