אני זוכרת את אותו יום ארור כאילו זה היה לפני שבוע, או
אתמול.
לבשת חולצה ירוקה ואני לבשתי גופיה בצבע תכלת ומכנסיים שחורים.
נעלתי נעלי פלטפורמה,
בזכותם נראיתי גבוהה ואהבתי את זה.
אספת אותי מהשיעור ואני זוכרת כמה היה לי מוזר לראות אותך אחרי
השחרור שלי, לא חשבתי שזה באמת יקרה מתישהו.
בכל אופן, למרות שהרגש כבר נגמר,
תהיתי על מה עיניך מונחות כשצעדת מאחוריי במרחק סנטימטרים
ספורים בדרך לתחנה המרכזית.
קיוויתי שעל חלק מאוד מסויים אצלי בגוף. :)
שאלתי את עצמי בלב האם אתה עדיין נמשך אלי.
במבט לאחור על התקופה האחרונה, השאלה נראית לי כמעט מגוחכת.
אני זוכרת שהסתובבנו קצת בתוך התחנה ונראית לי לחוץ משום מה!
חיפשת כפכפים וזה הצחיק אותי,
כי לא הייתי רגילה לעשות איתך פעולות כאלה, של חיי היומיום.
כשאני חושבת על זה  - עד היום אני לא ממש רגילה.
אף פעם לא קטלגתי אותך באמת כחלק אמיתי מהחיים שלי.
היית פנטזיה בשבילי.
החלטנו לזנוח את החיפוש אחרי הכפכפים ולאחר שלא מצאנו סניף של
"ארומה", המשכנו להסתובב ואיתרנו סניף של "סבארו".
קנית ספגטי ואני קניתי קולה.
כמובן שלידך אני לא יכולה לאכול.
התיישבנו על הכיסאות האדומים.
דיברנו, היתה אווירה נחמדה, רגועה.
המטענים שהיו פעם שקעו ונעלמו והיינו רק אתה ואני.
התחלת לספר על שניכם ועל כמה שכבר לא טוב.
הקשבתי בעניין רב לכל מילה.
אני זוכרת איך התלבטת אם לעזוב או להישאר.
אם להישאר ביחד או לבד. איך פחדת להיות לבד.
הוספת גם כמה מילים על האקסית, הבנתי ממך שעדיין לא התגברת
עליה כמו שרצית.
האמת שפשוט פחדת להיות לבד.
ואז אני, עם הפה הגדול שלי, אמרתי שהכי טוב להיות לבד! להיות
עצמאי! לא להיות תלוי ותלותי! שזה נותן כוח! עוצמה! חופש!
תוך כמה שיחות נוספות כאלה, הצלחתי לשכנע אותך, לשמחתי הרבה.
באמת ששמחתי והייתי גם גאה בעצמי כי זה רק הוכיח לי באותו רגע
כמה הצלחתי להתגבר עליך!
רציתי את הטוב בשבילך ולא היה לי שום מושג שהשיחה הזאת,
בסניף של "סבארו", אתה בחולצה הירוקה ואני בתכלת עם נעלי
פלטפורמה, תחרוץ את גורלי ב -10 החודשים שעוברים עלי מאז ועד
היום.

אני זוכרת  את השיחה שלנו מלפני יומיים שבה אמרתי לך שאני לא
יכולה יותר להתמודד איתך.
לא יכולה להתמודד יותר,
עם העובדה שאתה פשוט רוצה להיות לבד.