אתה בחור קצת משונה, ממקום קצת לא רגיל
עם משפחות בשני בתים ואהבת השביל
כותב שירים אבל מסתיר, מלא רגשות אך מבולבל
אני רק מתחילה להכיר את אחי שכבר נפל.

והוא אהב, ועוד אהוב, ולא יאהב כבר לעולם,
השנים עוברות מהר - ואתה קצת נעלם,
והשארת מאחור הרבה - אולי אתה זוכר אותם,
אותנו.

אמרו לי שאתה רגיש ושידעת אהבה,
שהיית אז לוחם, ולא רק בצבא.
יש לי תמונה כאן על הקיר עם החיוך שלך, אבל
אני רק מתחילה להכיר את אחי שכבר נפל.

והוא אהב, ועוד אהוב, ולא יאהב כבר לעולם,
זה רק הספר מדבר, בעוד אתה שוכב דומם.
ואופיך מול שתי עיניי לאט גידים ועור קרם -
הכרנו.

האור בפניך והזוהר שבפנים,
מספרים לנו הוריך, שעדיין אבלים.
אני שותה את המילים ומנסה קצת להבין
מי אתה, אחי?

אני אחות קצת משונה עם חור במשפחה
ועוד מעט כבר בגילך, כי הזמן שלך מוקפא.
מלחינה שיריו של אח שבשבילי כמעט כמו זר
ורק מתחילה להכיר את אחי שכבר נקבר.

והוא אהב, ועוד אהוב, ולא יאהב כבר לעולם,
השנים עודן חולפות - אתה הולך ונעלם,
ואין דבר שכבר ימחק את הכאב המיותם -
הוא בנו.

האור בפניך והזוהר שבפנים,
מספרים כל חבריך לילדיהם שכבר גדולים,
אני שומעת את קולם ורוצה לשאול אותם
מי אתה, אחי?