|
מרעש האדמה
היא ממהרת לסגת
כפרח בר חלוף
נישאת באבק הרוחות.
ממאנת להשריש
את הבל העולם לקרבה
לשאת בעול הדעת
במשך הכאב הצרוף.
עלי התאנה מצהיבים לאיטם
מתחת למזרונים העייפים שלנו
חובטים את משא הזיכרון
לתוך פרודות של תכלת הנהר.
המישורים פתוחים לערפל
אין גבול לנפש החפצה חיים
לריח השלג הנמס בהרים
לעשן הרי הגעש הכבויים. |
|
|
תאכל אותי
תאכל!
תהנה , תן
חיוך!
אבל לפחות תגיד
תודה,
בהמה.
ונגב את הטחינה
מהשפתיים.
הפרה בשווארמה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.