בילדותי,
כשהייתי מטיילת עם אמי,
הייתה היא נושאת על כתפה
תיק קטן, פרחוני,
רקום בחוטים צבעוניים עדינים,
מעשה ידיה,
וככל שנתתי עיניי עליו
תמהתי
כיצד הצליחה לדחוק אל תוכו  
כל כך הרבה מיני מתיקה ופינוקים
שאהבתי,
מבלי שכרסו תתפקע,
וכיצד זה ידעה לחייך לי
את אהבתה  
בינות קוביות השוקולד הקטנות
וסוכריות הטופי הצבעוניות.
 
היום,
כשאני מטיילת לבדי,
אני נושאת על כתפי תיק פרחוני,
גדול ואופנתי,
כיסיו רחבים מאוד ותפוחים
וכרסו עבה,
ואף שאני תוחבת אל תוכו אין ספור דברים,
צר הוא מלהכיל.