בבית האבות של סבתי,
העיניים העצובות נמצאות בכל מקום,
המבט העייף מסתכל עליך מכל עבר,
והעבר הרחוק מוזכר בכל צעד.

בבית האבות של סבתי
הדממה היא זו ששולטת,
הזמן פשוט עצר מלכת
ורק החיים נמשכים כשלכת.

בבית האבות של סבתי,
האחיות מסתובבות בלבן עז,
הקירות לבנים כשלג הנמס
ופני האנשים לבנים כפני המתים.

בבית האבות של סבתי
ריח של ייאוש יש באוויר.
ריח הכאב מתמוגג לו בחדר
ונותר בו רק ריח המוות מעבר לפינה

לבית האבות של סבתי
קוראים - עד מאה ועשרים,
הציניות חוגגת
בבית אהבות של סבתי...