כאילו שבאמת חשבת שאומר לך כן.
כאילו שבאמת עלתה בראשך המחשבה,
שאני, הילדה, תגיד לך כן.
זה לא שאתה זקן, זה לא שאתה יותר בוגר ממני באמת. כי בתוכך אתה
בן 16 שלא רוצה להתמודד עם העולם, כשבחוץ אתה כבר מעל 20 בשלב
בו היה צריך להתחיל כבר את החיים.
אותו שישי מוזר ולא מובן, אותו שישי שאני לא יודעת מה עשה לך,
בקושי יודעת מה עשה לי. אותו שישי שאתה דורש לדעת, דורש לשמוע
אותי אומרת לך כן במקום כל ההתחמקויות.
בכוח! בכוח אתה דורש. בכוח המילים ובכוח האחר שיש לך עלי.
בכל צורה אתה מנסה!
ואני נשברת, אתה לא רואה שאני נשברת?!
את לא רואה שאני לא אוהבת להישבר?!
אנחנו צועקים אחד על השנייה ומתווכחים ריבים שאני יוצרת.
אתה נפגע ונעלב.
אני מצטערת.

ועכשיו ברצינות, באמת חשבת שאומר לך כן?
באמת מצאת בי משהו, כל משהו שבגללו אתה כל כך רוצה לשמוע כן?
או שזה האגו המנופח שלך שלא יכול לקבל לא?

אתה, כמו עיוור, לא רואה שעשיתי הכל מלבד להגיד לך לא, בין
היתר, לומר לך כן בכל דרך אחרת שלא כוללת מילים ישירות.

כאילו שבאמת חשבת שאומר לך לא.