כל מה שכתבתי כאן על הנייר,
ניתן להעלים.
לקרוע לפיסות קטנות ולהשליך לזבל.
שיתערבב בפסולת האחרת של הקיום שלי.
אבל היא משאירה חותמה על הזכרון,
הפעולה הברוטלית, הידנית הזו.
איך לשכוח?
איך לשכוח משהו שכבר יצא ממך?
נמחק?
חוטי המחק (איך מכנים בעברית את השארית המדולדלת הזו שמשאיר
המחק על הנייר לאחר שמבצע פעולתו, אין לי מושג...)
עדינים בתצורתם, מבקשים להתמהמה מעט על הדף,
לפני שמנערים אותם, ככושי אשר עשה את שלו.
הם אוחזים בתוכם את מה שגרשנו מהמודעות שלנו
ומלווים את זה לטמיון.
מייד יכתב משהו רענן יותר,
שלא דבק בו כל רבב
ואני עדיין נדרש בפני עצמי לשאלה, אם היתה בזאת תועלת.
